ב׳ י״ט של גליות עמ״א אף לקולא בר״ה הוי קדושה א׳ וכ״כ בתק״ג ועט״ז שם וער״מ ז״ל פ״ה ה״ח מה״ע. והב״ח פסק להחמיר כהראב״ד ז״ל לקולא לא וצריך להיות קיים בליל שני ועא״ר ובר״ה שהלך ביום א׳ ועירב ברגליו שכיון בלבו כו׳ להב״ח הוי ספק לחומרא ואין לו כ״א מביתו עד עירובו ולהמ״א הוי לקולא ע׳ אות ב׳. ועט״ז ב׳ ואי״ה שם יבואר:

ולא עמ״א וכ״ב הט״ז דברגליו אף בכוונה מהני לא הוי מכין משא״כ בפת חדש צריך אמירה דוקא אף דיעבד לא מהני דהוי מכין:

שיהיה עמ״א בתקי״ג ס״ה נולדה כו׳ מותרת ממ״נומ״מ ליכא סעודה הראוי מבע״י ולערב ברגליו פשיטא שלא יצויר בב׳ רוחות כ״א באפשר להלוך ופ״ת יערב ברגליו ביה״ש עסי׳ תט״ו וי״ל ביה״ש ברגליו נמי הוי עירוב ותחומין דרבנן שבות ביה״ש מ״מ כה״ג לא הוי עירוב דאל״כ בטלת הא דנתנו חוץ לאלפים כו׳. וב׳ י״ט של גליות בפת א״ לרוח א׳ דהוי עירוב וקיים בב׳ הימים י״ל גם ביום ב׳ צריך הוא ועירובו במקום א׳ בלי מלאכה ושבות דרבנן דוקא ביום חול בעי״ט ל״ג לא כה״ג וכ״ש שבת ויום טוב דממ״נ. והבן וצ״ע: