אסור עמ״א מ״ש באיסור תורה אף תענית שעות אסור משא״כ דרבנן תענית שעות שרי לא מצאתיו כעת החילוק מבואר ומ״ש בר״ח א״צ לאכול פת אבל שבת וי״ט חייב בפת ועסי׳ קפ״ח אות ט׳ י״א מדרבנן ונ״מ נשבע בפי׳ שלא לאכול פת בשבת וי״ט אם חלה עסי׳ תק״ע ס״ג ובמ״א אות ט׳ ספ״ג דעירובין דתענית שעות בד״ת אסור ובדרבנן שרי יע״ש:

יחיד עמ״א בתקצ״ז אות ז׳ דס״ל כרי״ו שמביא ב״י כאן דבטלה מגילת תענית וצ״ע דא״כ אמאי לא הניח הר״ב כאן דמותר להתענות בר״ח וש״מ ר״ה אע״ג דר״ח תשרי הוא ואף לס״ד ד״ת ר״ח אסור דאיתקש למועד ר״ה שאני יום תרועה כו׳ דהא אף בשבת באות ו׳ כתב דא״צ תענית לתעניתו ושבת אסור מ״ה ש״מ ר״ה שאני ואי״ה שם יבואר ועב״ח תקצ״ז די״ל שבת דרבנן וי״ט ד״ת ואנן קיי״ל שבת ד״ת. ע׳ ע״ש ובא״ר יש שם ט״ס במ״ש ר״ח בשבת וער״ח ביום ו׳ וי״ל שיסכים עם המ״א. עוד שם שאומרים מזמור יענך ביים צרה בער״ח אחר יום כיפור קטן י״ל כמ״ש הלבוש בתקפ״א ס״ג דמתענין מקרי יום צרה ולדידן אין צריך להאי טעמא דבכל עי״ט אומרים למנצח עא״ר תקפ״א מכל מקום י״ל דמ״מ יש לומר למנצח כמ״ש הלבוש: