וי״א עמ״א וכ״כ לבוש כאן דהא בפ׳ כי תצא יש השלמה דאומרים שניהם דעניה סוערה ורני עקרה בישעיה סי׳ נ״ד הם סמוכים זה לזה. ר״ח בשבת ושכח בבהמ״ז להזכיר שבת ור״ח ע׳ סי׳ קפ״ח ס״ז ועסי׳ תכ״ד מ״ש:

וכן עיקר עמ״א לבוש כאן סיים ופוק חזי מה עמא דבר ובתקמ״ט כתב שבפוונא נוהגין השמים כסאי אבל ד׳ פרשיות דוחין להשמים כסאי:

ולא עמ״א כבסי׳ תכ״ח אב בדו״ז כי לא בד״ו פסח ובשוה נגררים:

וי״א עמ״א תרפ״ד א׳ במ״א ועמ״ש אי״ה באות ה׳ מזה:

וכן עמ״א עיין לבוש במנהגים סעיף ב׳ וסעיף ג׳ שוש אשיש בחתונה דוחה כל הפטרות השבוע חוץ מר״ח ומחר חדש ושירת דבורה וחנוכה וד׳ פרשיות ודש״ח נו״ע אר״ק שד״ש שהם דוחים לשוש אשיש ומ״מ יאמר קצת פסוקי שוש אשיש אף ע״ג שאין מדלגין זה בימיהם שהיה בגלילה משא״כ עתה אפשר לסמכן ויחיד מפטיר פ׳ השבוע ערב שבת לא שוש אשיש יע״ש משא״כ ד׳ פרשיות וכדומה מפטיר מה שהציבור אומרים. ומ״ש הר״ב כאן שאין דוחין הפטורה היינו אותן המוזכרים ר״ח וד׳ פרשיות וכדומה אבל שאר הפטורת השנה נדחין מפני חתונה לציבור ומפטירין שוש אשיש וכשר״ח ב׳ ימים צ״ע אמאי לא יאמרו קצת פסוקי מחר חדש לסימן ג״כ ובלבוש כתב שיאמרו בעל פה מקצת מחר חדש שי״א כן וכמדומה אין נוהגין כן וגם דברים שבכתב דיני הפטורת ע׳ לבוש כאן ותרפ״ד ותקמ״ט ובמנהגים שלו:

וראשי חדשים עמ״א רס״ח ותפ״ז במ״א ב׳ וט״ז תכ״ז וכל שהזכיר באמצע שאמר ומוספי ר״ח יצא אף ע״פ שלא סיים בר״ח כלל משא״כ כשלא אמר באמצע ולא בסוף צ״ע בזה. ועיין לבוש כאן ותרכ״ב ורפ״ד החילוק בין יוה״כ ובין שאר דברים ושבת חמור הוא יע״ש: