נשים עמ״א רצ״ו אות י״א יע״ש ומשמע אף בלא ברכה שם ומלכות אין להם לקדש הלבנה. מה שאין מברכין זמן שמתוך למ״ד ה״ג עסי׳ תכ״ב מ״א ה׳ ובא״ר אות א׳ בשם תניא שהרי מברכין על חידושה:

זורחת עמ״א עיין אות י״ד ובט״ז ד׳ כל שא״א לפתוח החלון יכול לקדש כך:

במ״ש עמ״א עא״ר ח׳ ה״ה מוצאי י״ט מצוה כמו במ״ש יע״ש והיינו שבועות. ינער שולי בגדיו. ברוך יוצרך נוהגין העולם ג״פ ועא״ר ג״ד:

קודם עמ״א ועט״ז אות ג׳ יע״ש:

קודם ט״ב עמ״א דשמא יהיה עננים. עא״ר אות ט״ו דאם אפשר לקדש בביתו לא יצא לחוץ ועי״ד שצ״ג ס״ב ושם משמע דהמיקל לקדש בעשרה י״ל דיוצא ועש״ך שם אות ג׳:

קודם יוה״כ עמ״א ועיין לבוש ומ״מ העולם נוהגין לקדש אחר יוה״כ:

או עמ״א רצ״ח סי״ד (ט״ס רצ״ה) במ״א אות ח״י דיושבים בבית המדרש יע״ש:

שחל עמ״א ומשמע לפי הטעם שם שבת שחל בו י״ט אם עובר הזמן י״ל דמקדשין בו:

ותולה עמ״א מ״ש משמע דמותר להסתכל בה עד סיום הברכה ואח״כ אסור כשאומר הפסוקים עא״ר בשם כ״ג משסר חסידים אבל בשל״ה דראיה ראשונה קודם הברכה שרי אבל כשמתחיל אין רואה:

ורוקד עמ״א זוקף באצבעות רגליו כי עיקר הקידוש לבנה הוא שאנו מהללים להקב״ה שגבורותיו ונפלאותיו ניראים ואמיתיים ופי׳ פועל אמת שפעולתו אמת ע״י מעשיו ניכרים קצת גדולת הבורא וללבנה אמר שתתחדש בכל חדש שאם היתה נשארת כך נשכח הדבר ועכשיו מקבלת שפע מהחמה וצער לה ולע״ל יהיו שני המאורות הגדולים והיא עטרת תפארת לישראל כי הם דוגמתם שער שלמה ט״ו מעלות בתוספת ואח״כ נחסר ולע״ל יהיו ברום המעלות וראוי להפסיק בין שתתחדש ובין עטרת לפ״ז:

ולמפרע עמ״א כתב בסידורים וקודם קידוש הללו מן השמים:

שלום עמ״א ובא״ר ד׳ בשם האר״י ז״ל שקיטרוג הראשון היה שא״א לב׳ מלכים בכתר א׳ אומרים שלום עליכם שלא יהא קטרוג ומשיב ג״כ ג״פ:

מיום המולד עמ״א היינו כי משמע שלש מחלוקת בדבר המחבר סובר מיום המולד לא משעת המולד אם נאמר ט״ו יום שלימות והשמיט דעת מהרי״ל בתשובה סימן קמ״ג (עא״ר ט׳) אף ע״פ שבב״י הביאו א״כ להמחבר פעם חומרא ופעם קולא ולהר״ב ג״כ פעם חומרא ופעם קולא ולשון ואין לקדשה משמע דרק לגרוע בא ובאמת לפעמים קולא ג״כ ואם נאמר להמחבר ג״ב כמהרי״ל רק כ״ט י״ב תשצ״ג אלא שהוסיף המחבר חומרא מיום המולד א״כ הר״מ רק להוסיף בא קשה הלשון ובטור משמע ט״ו יום שלימות הוי רק קולא לחוד ולדינא אנו אין לנו אלא דברי הר״ב לחוד כמהרי״ל בתשובה וחשבינן מעת לעת כ״ט י״ב תשצ״ג ופעם קולא ופעם חומרא ועא״ר ט׳ ומהרי״ל קמ״ג. ועיין לבוש במ״ש אם היה ליקוי לבנה הובא בב״י ובד״מ ואני העני אין לי ידיעה בזה כלל וקשה לי אם יהיה ליקוי לבנה שהוא עדות לכאורה שהמולד אמיתי היה וכעת הליקוי הוא אמצע כ״ט י״ב תשצ״ג א״כ איך נעשה בחשבון ומועדות ואין אני מבין ושום ידיעה בזה ובודאי הכל נכון הכלל אשר מסרו לנו קדמונינו ז״ל ועפר״ח כאן:

שבעת ימים עמ״א ועמ״ש בט״ז אות ג׳ מזה אם לאחר ג׳ ימים בחול אם ראוי לקדשה והנך ג״י נמי מעל״ע חשבינן לה עיין באות י״ב:

תחת הגג עמ״א ועס״א אות א׳ באם א״א לפתוח החלון כל שרואה ע״י זכוכית נמי רשאי לקדשה בעת הדחק יע״ש ובט״ז כתבנו מזה יע״ש: