בתחילה עמ״א עב״י וי״ל סמוך לכניסת הלילה היינו סמוך מיד ולא ימתין עד שחשיכה ממש שיהא אור הנר יפה רק מיד בצה״כ וי״ג סמוך לפניו בה״ש וכ״כ המ״א אות ה׳ יבדוק ואח״כ יתפלל כו׳. ומ״ש באות ג׳ ח״ש קודם לילה כאלו ח״ש קודם בה״ש ועיינתי בתמים דעים ריש פסחים משמע בה״ש קרוי אור לי״ד וכן המפלת אור לפ״א ויכול יהא נאכל אור לג׳ בה״ש בכלל דשלמים אין נאכלין בה״ש ג׳ דספק לחומרא ומפלת מביאה חטאת העוף על הספק ועי׳ רש״י שם ותבין מ״ש הראב״ד שם ולחשך קרא לילה ה״נ קאמר דלילה הוי צ״ה ולחשך היינו צ״ה (ער״פ ב׳ א׳) וברי״ו חלק אדם נתיב ה׳ ח״א הביא דברי הראב״ד וז״ל בודקין אור לי״ד כלומר סמוך לאור כלומר סמוך לכניסת הלילה עכ״ל זה יורה בה״ש ורש״י במשנה אור לי״ד גרם לשלול הגירסא לאור י״ד ער״מ מלובלין ז״ל לשיטתיה בדף ד׳ א׳ ד״ה באורתא יע״ש עמ״ש בט״ז אבל הט״ז א׳ סובר בצ״ה ועא״ר וח״י וא״ז אות ג׳ ה׳ כתבו כט״ז קו״א:

בודקים עמ״א תוס׳ פסחים ב׳ א׳ פסחים ד׳ ב׳ מדאורייתא בביטול בעלמא סגי היינו אף מה דלא מהני בממון גמור הפקר כזה בלב לר״י עד שיוציא מרשותו כאן מהני ומשום הכי כתב רש״י דנפיק מקרא תשביתו ולא כתיב תבערו והר״ן כתב מסברא ידעינן כיון דאסור בהנאה ולאו ממון גמור בגילוי דעת סגי. ומתוס׳ שם משמע בלב אה״נ דלא מהני והא דאמרינן אחד שבת ואחד יום טוב מבטלו בלבו ל״ד אא״כ שישמיע לאזניו עב״ח כאן ותל״ד ותל״ו ומ״א שם אות ה׳ וי״ג. ופסחים ז׳ א׳ דפריך היה יושב בבה״מ כו׳ ולא מוקי כר׳ יוסי דאפשר לר״י צריך שיוציא מרשותו כדאי׳ בנדרים מ׳ ג׳ א׳ יע״ש ובחידושינו כתבנו מזה. ולפ״ז תערובות ונוקשה לרש״י דעובר ב״י עליה. (מ״ש התוס׳ ר״ש א״ע מנלן י״ל דמדכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא כי כל אוכל חמץ ונכרתה טעם הוא ללא יראה כמ״ש הרשב״ץ במאמר חמץ וסובר ב״י עובר מו׳ ולמעלה כנראה מפירושו ב״ק כ״ט ופסחים ד׳ א׳ ד״ה בין ודף ה׳ א׳ ד״ה זמן הרי משבע ג״כ ב״י אלמא משום לאו דאכילה עשתה התורה הרחקה ממילא ה״ה נוקשה ותערובות) לא מהני בהו ביטול בלב ועד שיוציא מרשותו באפשר דממון גמור הוא לחזקיה כמ״ש התוס׳ שם בפכ״ש לימא דא״ב כו׳ ובזה י״ל מ״ש רש״י אור לי״ד בודקין כו׳ ועמ״ש בפתיחה ועח״מ רע״ג ס״ז ובה״ש רמ״ו במ״א ט׳ ושם י״ל חומר האיסור מבטל ליה יע״ש:

ויצא לנו הדין מי שאסר נכסיו עליו בהנאה ואח״כ הפקירם בלב ובא אחר וזכה בהם אין אחר יכול להוציא ממנו דכה״ג דלאו ממון גמור הוא הוי כחמץ ובלב הפקר מהני כאמור ועיין חה״ר בסוכה ד״ה אתרוג האסור בהנאה לכם קרינן ביה ואי״ה בתרמ״ט יבואר זה דכל דבר האסור בהנאה עדיין ברשותיה של אדם הוא וצ״ע בהא דאמר ב׳ דברים ועשאן הכתוב ולחה״ר מאי רבותיה ובמ״א הארכנו בזה. ועסי׳ תמ״ב א׳ אף נוקשה דרק מדרבנן אפ״ה ל״פ ואסור לשהותו. ומשמע דעיקר מ״ה בביטול ואין לבדיקה עיקר מ״ה וכמ״ש בתל״ד ה׳ יע״ש בפתיחה הארכנו בזה:

שלא עמ״א רמב״ם פ״ב מחו״מ הלכה ג׳ ומה שתלה הדבר ביראה לו עי׳ סימן רנ״ב במ״א אות ד׳ וברל״ה בט״ז ג׳ היקל דא״צ ח״ש. ואף להמחבר י״ל לאכול שאני או לימוד בלי קביעות הא פרק א׳ בקבע א״צ ח״ש כאן דזמנה כל הלילה בדיקה דיעבד ועמ״א ותפ״ט אות י״ב חילק בין ק״ש בלילה וספירה מעל״ע ובדיקה ג״כ כל הלילה ביום אין אור הנר מבהיק י״ל ק״ש ד״ת ומנחה אין זמנה ארוך משא״כ בדיקה מש״ה תלה ביראה לו ועי׳ אות א׳. ומ״ש מי שלא בדק בלילה אסור ביום משמע אף בא מן הדרך ושיעור קבוע פרק א׳ אסור ולהט״ז א״ב יש להתיר זה ועמ״א אות ח׳:

ולא עמ״א וכ״כ הט״ז אות ד׳ ומשמע ה׳ מיני דגן יותר כביצה אסור כמו פת ודוקא פירות שרי ועסי׳ רל״ב אות י״ז ה״ה לשתות יותר מכביצה אסור ועא״ר שם אות ז׳ ומשקה המשכר לענין תפלה עסי׳ צ״ט ס״א ובפריי שם ואי״ה באות ח׳ יבואר עוד:

לא עמ״א מ״ש דאסור בדברים הנזכרים ברל״ב שם מנה מלאכות הקבועות ומביאין לשהייה ופשיעה שאר מלאכות משמע שם דשרי וכאן לא ילמוד שיעור קבוע פרק א׳ כ״ש אכילה כמ״ש המ״מ פ״ב מחו״מ ה״ג עב״י משמע אפי׳ שאר מלאכות אסורות שלא יתחיל בשום מלאכה אף ח״ש קודם עמ״א ג׳ ואי״ה באות ו׳ ח׳ יבואר עוד. ומ״ש זמן בדיקה בה״ש עי׳ אות א׳ וט״ז בזה:

ואם עמ״א עח״י די״ל להמחבר רבותא אפילו לימוד דאין קץ לד״ת אין פוסק ועלה אמר הר״ב דמפסיק הא דבר הרשות י״ל דאף הר״ב מודה דאין מפסיק דז״א דא״כ איך יליף במ״מ פ״ב ה״ג מחו״מ דאכילה כ״ש מלימוד הא י״ל להיפוך ואף שי״ל פרק א׳ קביעות אכילה כ״ש מלימוד משא״כ באין קביעות לימוד אסור להר״ב ושאר דברים לכן פי׳ המ״א לשלול זה דלרשות לכ״ע אסור ועא״ר ט׳. ונ״מ לדידן אף לפסק הר״ב כאמור ואי״ה באות ח׳ יבואר מ״ש המחבר בסדר שום מלאכה ואכילה ולימוד דלכאורה אכילה ולימוד לא זו אף זו ושו״ם מלאכה אף שאין מהד׳ הנזכרות ברל״ב ואכילה הוי זו ואצ״ל זו יע״ש בזה:

מבע״י עמ״א בדיקת חמץ שא״י ד״ת עיין אות ב׳ ותל״ד ה׳. ולדידן לפסק הר״ב אין נ״מ דאף התחיל מבע״י פוסק וע״ת ביש אחר עמו להזכירו כבסי׳ ער״ה ס״ג עי׳ באר היטב בשם הנ״ץ דא״כ באיסור נמי כל שיש אחר מזכירו לשתרי וי״ל דעובר גבול חז״ל שקבעו מיד בלילה או בה״ש וברל״ה ס״ג ק״ש נמי מצותה מיד בצ״ה ועט״ז אות ב׳ ואי״ה באות ח׳ יבואר עוד מזה וקשה לימא אם פתח באיסור פוסק ול״ש תי׳ הט״ז ד׳:

וי״א עמ״א מ״ש בתל״ה ס״ב יבואר בסמוך אי״ה. ומ״ש תרנ״א ס״ט צ״ל תרנ״ב ס״ב ובסוכה ל״ח א׳ והמ״א פי׳ דמיירי התחיל ח״ש קודם דמקרי התחיל באיסור רק המחבר סובר דלא מחמרינן כולי האי כהר״ן בזה רק בלילה התחיל לענין זה הוי ד״ת כבאות ז׳ או שלא להרחיק הגבול הקפידו בכאן ביותר והמעיין בב״י דדייק מדאמר אביי לא לפתח הא פתח כבר כו׳ וסיים הואיל ומדרבנן א״צ להפסיק בהתחיל בהיתר משמע בח״ש קודם דהוי התחיל באיסור כמבואר ברל״ה ורל״ב ותרנ״ב פוסק ואביי דאמר לא לפתח היינו נמי ח״ש קודם הא התחיל בהיתר קודם ח״ש הוא דאין פוסק להמחבר ומינה להר״ב אף כה״ג פוסק ולישנא דאורתא דתליסר הכי דייק ועט״ז תרנ״ב אות ד׳ דעתו כן דבדיקת חמץ ולולב אפי׳ התחיל קודם ח״ש פוסק: ועי׳ מ״א רל״ב ט׳ אם התחיל בזמן מנחה קטנה פוסק אף יש שהות וכ״ה בח״מ סי׳ ה׳ בהג׳ה ובלולב בי״ט שני אף התחיל באיסור אין מפסיק ושוב ראיתי לפני יהושע שבת ט׳ ב׳ בתוס׳ ד״ה בתספורת הקשה מסוכה ל״ח א׳ וי״ל מנחה זמנה מועט משא״כ לולב כל היום זמנו ועי׳ בא״ר רל״ה ז׳ וצ״ע:

ודע בסוכה ל״ח א׳ מסיק בד״ת מפסיק ובדרבנן אין מפסיק וכ״ה בשבת ט׳ ב׳ ואם התחילו אין מפסיקין ומפסיקין לק״ש היינו בד״ת פוסק ואמנם הב״י בסי׳ רל״ה ותרנ״ח בשם המרדכי והר״ן בדבר תורה פוסק. אלא דבמרדכי ל״מ אלא התחיל בזמן איסור ממש ובהר״ן מבואר דח״ש קודם נמי התחיל באיסור קרינן ופוסק בד״ת כשיגיע זמן ממש ובדרבנן אף התחיל בזמן ממש אין פוסק וכ״ה במנחה ברל״ב ס״ב. וברל״ה ס״ג קצת הלשון מסופק די״ל כהר״ן אם התחיל בח״ש אז כשיגיע הזמן ממש מפסיק או התחיל כשיגיע הזמן היינו צ״ה אז פוסק דלא כהר״ן. ומש״ה בתרנ״ב השמיט המחבר סברת הר״ן ז״ל כשיגיע ומן היינו ח״ש קודם והט״ז בתרנ״ב דהקשה לכאורה משום דכאן ושם פ״א בשנה משא״כ ק״ש תדיר אין פוסק אלא דממ״ש מפ״ט קשה ואי״ה שם יבואר ובלבוש רל״ה ותרנ״ב יע״ש ובא״ר ח׳ וט׳ וא״ז ז׳ וראיית הר״ן מק״ה פסחים ק׳ א׳ וא״ח דע״א ס״ד י״ל דמיירי בהתפללו ערבית מבע״י תו הוי ק״ה דרבנן להמ״א רע״א א׳ ובמנהגים שלי הארכתי ועתוס׳ סוכה ל״ח א׳ ד״ה מאי משמע בד״ת אף התחיל בהיתר מפסיק עא״ר תרנ״ב ט׳ ואי״ה בתרנ״ב יבואר עוד וכאן אין להאריך: