ויטול עמ״א היינו אף בסתם ידים דכשירות לברכה מ״מ הואיל ובאה לטהרת הרגל ומצוה חשובה יש לטהר הידים בכ״ע ורש״ל בתשובה פ״ו מסיק יותר טוב להסיך רגליו או שפשוף ניצוצות (שלא יהא כיוהרא) עי׳ עט״ז וה״ה אם בע״ה מברך ובני ביתו אצלו יטהרו קודם שיתחילו לבדוק מה״ט ואם אין ידיהם נקיים מאחר דיש לענות אמן פשיטא שצריכין ליטול ידיהם:

על עמ״א עב״י וט״ז אי בירך לבער דיעבד יצא ד״מ דפוס פיורדא בשם רי״ו ועב״ח ועט״ז משמע הא בירך על בדיקה חמץ לא יצא דיעבד:

כל זמן עמ״א וכ״כ הט״ז ב׳ ושם כתבנו דאפילו אמר בלילה דחזיתיה ג״כ אפ״ה יש לברך בשעה ה׳ כי על ביעור הכי משמע דמש״ה אין מברכין על בדיקת חמץ דאין זה תכלית המצוה (כלומר ודאי כשבדק וחיפש ולא מצא ג״כ עשה מצוה מ״מ עיקר החיפוש אולי ימצא ויבער) ועח״י אות ו׳ ומשמע אם נזכר קודם הביטול אין מברך ועפר״ח אות א׳ וצ״ע:

ויזהר עמ״א דכל שהפסיק אפי׳ מלה אחת וענה אמן אחר עצמו הוה כשח וחוזר ומברך עי׳ בה״ג ועבי״ד י״ט כתב שם רבינו הגדול בעל תב״ש הביאו לשחוט אלטא לא בעינן כ״ד יע״ש והנה בקס״ז יש מחלוקת אם בירך הבוצע והפסיקו אח״כ אחרים עט״ז ומ״א שם וה״ה כאן אם בע״ה מברך וסמכו אחרים על ברכתו תלוי במחלוקת זו ע״ש אות ח׳ וי״ט ומה דקשיא ליה התם מראובן צ״ע קצת דהתם יעקב עדיין לא אכל וכה״ג ראובן שהפסיק בשאר דברים צריך לברך המוציא כ״ז שלא אכל בוצע עדיין ונט״י לא הוי הפסק עמ״ש שם:

וטוב עמ״א ועט״ז אות ג׳ ומאן דמניח פתיתין כל שלא מצא הוי התחלה או קודם ביטול דאין צריך להניח פתיתין ומיד כשהתחיל לחפש קיים המצוה ויראה כל ספק ברכות רשאי להרהר או ישמע מאחר שמברך ומכוין להוציא ואין זה כמברך ברכה שא״צ דעובר לא תשא כבסי׳ רט״ו ובה״ב כתבנו מזה:

יעמיד עמ״א הא דמצוה בו היינו לעשות קצת מהמצוה וכ״מ מגמרא פסחים דף ד׳ ב׳ באתרא דיהיב אגרא כו׳ והא ניחא לאיניש לקיימיה בעצמו ש״מ כל שבדק קצת תו אין מצוה בו יותר משלוחו כו׳ כאמור:

על עמ״א עי׳ בטור ואם שומעים ומכוונים יוצאים אף לא ענו אמן דיעבד ועי׳ סימן רי״ג ס״ב כל שמברך מחויב ומצות שהמברך מוציא שאין בקי אע״פ שיצא עיין תב״ש י״ד סי׳ א׳ אות ס׳ וס״א וי״ט אות ט׳ ועט״ז קס״ז אות א׳ במ״ש דצריך שיענה אמן ושם כתבנו מזה. והוי יודע שמ״ש המחבר בברכה א׳ יכול לבדוק כמה בתים כתב הפר״ח אות ב׳ דוקא כשהם סמוכים והראה מקום למקום לסי׳ ח׳ סי״ג ועמ״א שם וט״ז אות י״א וי״ז וי״ל בין לבוש ט״ק ובקע״ה דהברכה חלה על מה שעשה ובין מברך ע״ס לילך דרשאי ובהכי ניחא בי״ד י״ט דמברך חוץ לבית המטבחיים ועמ״א קס״ו ג׳ ואמנם י״ל הפר״ח קאי על השליח אבל בע״ה אף ברחוקים יכול בברכה א׳ ועי״ד סי׳ רפ״ט בבית הלל א׳ וכוונתו כיון דשיחה לא הוי הפסק באמצע בדיקה ה״ה הליכה וי״ל בין ההיא דסי׳ ח׳ סי״ב וי״ג בין לובש כמה בגדים דאין מפסיק בשיחה ובין בודק כמה בתים דרשאי מצד הדין להפסיק בין בית לבית ולמ״ש הר״ב בקס״ז סו״ז דאם טעם הבוצע תו באחרים לא הוי שיחה הפסק י״ל דרשאי אלא דמ״מ לכתחילה אסור מצ״ה ויש לעיין ןהמעיין בקע״ח ורע״ג משמע אף דשיחה לא הוי הפסק הליכה הוי הפסק וי״ל ואין להאריך: