לשון המחבר הוא קצת כלשון הר״מ ז״ל פ״ד מתפילין הט״ו אלא שהוסיף בזרועו והנך רואה שצדק האדון ז״ל בסימן מ״ג אות א׳ דאפי׳ של יד אם חיישינן שמא יפיח כ״ש שמא יפנה ולחלק בין הכריכות נראים בחוץ או לאו אין לחלק כשעושה מעשה בגופו ורש״י ברכות כ״ג א׳ ד״ה חולץ ברחוק ד״א חולק בש״ר שהם בגלוי והפרישה כאן העתיק דברי רש״י אמהו להשתין ושם לא פירש״י רק כשהן בראשו ופירשתיו בסי׳ מ״ג בזה:

ולא עמ״א באר הגולה ציין א״ב גמרא סוכה כ״ו א׳ ועל ואין אשה עמו ציין ג׳ הרמב״ם ונהפוך הוא כי א״ב ראוי להיות הרמב״ם כי מגמ׳ י״ל כפירש״י פריס סודרא בין כר לכסת ושיטת הר״מ הוא פריס סודרא כשהן בראשו ועל אין אשה עמו ראוי לציין גמ׳ פרק ב׳ סוכה כ״ו ב׳ רבי יוסי אומר הילדים לעולם חולצים והיינו ודאי ארבי נתן בשינת עראי דמחלק בין יום ללילה ורבי יוסי אומר הילדים אף ביום חולצין בעראי וקס״ד הרהור מצוי בהם ובשינת עראי יראה קרי (ע״ד שלא יהרהר ביום ויבא כו׳) ומשני בנשותיהם עמהם שמא בשינת עראי יבואו להרגל דבר א״כ מבואר הוא ומיהו י״ל הר״מ חידש דילדים ל״ד דל״ת דוקא ילדים וכמ״ש הכ״מ שם וע׳ סי׳ ל״ח במ״א אות ד׳ יש ליישב קצת בשינת עראי יבואו להרגל דבר בלא הרהור יע״ש:

ישן עמ״א רנ״ב אות כ״ה ומ״מ מצוה מן המובחר שלא יסיח דעתו כלל מתפילין אפי׳ בק״ש ותפלה:

שינת עראי עמ״א הם דברי הכ״מ פ״ז מתפילין ב׳ תירוצים או דרבי יוחנן חולק עם רמי בר יחזקאל ואין שיעור מאה אמה רק מסתמא ראשו בברכיו לא אתי לידי קבע והתי׳ השני דא ודא אחת הוא ולפ״ז אם רואין שישן יותר מק״א צריכין להקיצו. ואגב אזכיר דברי הלבוש ז״ל. כי צריך התבוננות בדבריו כמו שאגיד:

הנה בהא דפריס סודרא עלייהו יש בו ג׳ פירושים לפירוש הר״מ ז״ל א׳ פי׳ הכ״מ פ״ד מתפילין הט״ו דתרווייהו בעינן ראשו בין ברכיו שלא ירדם (דלא כרש״י סוכה כ״ו א׳ ד״ה רבא אמר לשמא ירדם לא חיישי׳) ובעינן פריסת סודר כשהן בראשו דישכח שיש עליו תפילין ויפיח (דאפי׳ בער לגמרי אי לאו דאסור להסיח דעת משא״כ בישן עראי שכח מתפילין) ובעינן סודר וזכור הוא שיש תפילין עליו ולא יפיח יע״ש. וא״ש טובא לשון הר״מ ז״ל שם בהט״ז וז״ל תפילין צריכין גוף נקי שלא יפיח בהם לפיכך אסור לישן בהם עראי אלא מניח סודר כו׳ וכיצד עושה ראשו בברכיו כו׳ ומלת לפיכך קשה אלא עראי אסור שישכח שתפילין עליו וצריך סודר שיזכור תפילין עליו ומ״מ גם ראשו בברכיו דאל״כ שמא ירדם. אבל הב״ח סובר פריסת סודר מהני שלא ירדם בקבע שע״י סודר דכיר שתפילין עליו ויזהר מלישן קבע ולפ״ז בהכרח דבר״מ וכיצד הוא עושה מניח ראשו בברכיו וי״ו הפירוש הוא ופריס סודר או ראשו בברכיו סגי ודוחק הוא וגם על הטור קשה למה לא הזכיר תקנה ראשו בברכיו אבל להכ״מ א״ש טובא כי הר״מ סובר תרתי בעינן והטור סובר בזה כרש״י דרבא חולק ארבי יוחנן בתרתי בסודר בברכיו אסור ובתפילין א״צ בברכיו דלשמא ירדם לא חיישינן ופריס סודר שלא ישכח שתפילין עליו ויפיח אבל הדרישה ולבוש מפרשים דגנאי לישן בתפילין אפי׳ עראי ובפריסת סודר אין גנאי וסובר הלבוש מחד מהני או סודר או ברכיו כו׳ וצ״ע דמה מהני בברכיו דמ״מ שינה גנאי הוא ויש ליישב ועמ״ש בט״ז מזה אי״ה ברש״י ותוס׳ סוכה כ״ו ד״ה אבל יע״ש:

אסור עמ״א ומודה הר״מ לרש״י מברייתא דברכות כ״ג ב׳ לא יאחוז תפילין בידו וישן עראי שמא יפלו ושאני נקיט בידיה כרוכין ומהודקין בידיה:

בנרתקן ע׳ מ״א עב״י בשם העיטור משמע אפי׳ בידו בלא נרתיק רק אוחזן בגלוי אסור להפיח בהם וכדמות ראיה מסי׳ מ״ג דכר״ע קיי״ל שם דנפנה צריך בגדו וידו (ולאו משום כניסה דלא כרבינו האי) אלא משום גנאי שיפנה ותפילין בידו בלא בגד ה״ה י״ל הפחה נמי אסור כה״ג אבל הר״מ ז״ל א״א לפרש כן דאל״כ לוקי תלתא ברייתות בסוכה כ״ו א׳ בחדא גוונא דנקיט בידיה הא דקבע שרי בנרתקן והא דקבע אסור בלא נרתק שמא יפיח ועראי שרי בכרוכין בידו והא דעראי אסור באוחזן שמא יפלו אלא ש״מ אף בלא נרתק בידו לא חיישינן להפחה כל שאין לובש בהן ובהכרח מחלק בין מנחי ברישיה או בידיה (ואע״ג דמצי לומר לא קבע ועראי באוחזן וקבע ועראי בכרוכין ועראי שרי ולא קבע ברישיה ובסודר כיון דלאו בחד גוונא אמר חדא מינייהו משא״כ להעיטור) ומש״ה הר״ב בהג״ה בשיטת המחבר שהוא שיטת הר״מ ז״ל קאי השמיט הך דעיטור רק החילוק הוא בנרתקן בידו באוחזן שרי דלא חיישינן שמא יפלו דבנרתק אין חשש. ומה שהראה מקום לסי׳ מ״ג באות י״ד דלבה״כ שבבית אפי׳ בנרתקן אסור. וכתב בשנפלו בנרתקן לארץ א״צ להתענות ומבואר הוא בכאן אבל בס״ת אפי׳ נפלה בנרתקן צריך להתענות ואי״ה יבואר עוד בהלכו׳ ס״ת כאן: