לא עמ״א. מהיקשא חוץ מה׳ מינים אין מחמץ כמו טרקש״י וויי״ץ אין חמץ ואם נפלו לתבשיל כל שיש רוב שרי דנוקשה לא הוי ועא״ר ד׳ וח״י ד׳ ובשו׳ת מהר״מ מלובלין סי׳ ע״ח מטרקי הוא מין אורז (או מין דוחן) יע״ש ואם החמיץ בשמרי שכר כטרקי כמו שנוהגין ונפל לתבשיל ע״פ עד הלילה צריך ס׳ נגד הכל דנ״נ ואם נפל בד׳ וסלקוהו קודם ה׳ י״ל דא״צ ס׳ כ״א נגד השמרים עסי׳ תמ״ב במ״א אות ט׳ וכל שאין רוב אסור דהוי ככולו כך ואסור ממנהגא:

מותר עמ״א דוחקא בלא חריף אין מפליט ומיני הריפות אם השהן בביתו אסור בהנאה דחמץ גמור הם וגרע מלתיתא ועח״י אות ח׳ ובא״ר אות ב׳ וכבר כתב בח״י שנשא ונתן עמהם דאסור בהנאה וכ״ח ברור ואי״ה בתס״ו יבואר עוד בדין לתיתה ואם נפלו לתבשיל עם מי פירות אוסרין במשהו כחמץ גמור.ומ״ש הר״ב ומותר לשהותן היינו אף שלתתו והחמיצו דאסור ממנהגא לא חיישינן שיאכלם ומשמנים אין ראיה דרמי בכלי מאוס ועח״י ח׳ ולמ״ש א״ש:

מותר עמ״א תה״ד קי״ג ולכאורה הא מבואר בש״ע דמותר להדליק מהם וי״ל התם חשש שמא נתערב גרגיר חטים והכא אשמעינן אע״ג דלתתו שרי ליהנות ולמ״ש באות ב׳ א״ש טפי דמותר להדליק דרמי בכלי מאוס ומורד בהנאה אע״ג דלא רמי בכלי מאוס וה״א דנגזור הנאה אטו אכילה כה״ג קמ״ל דשם כתב כה״ג לא אסרו כ״א באכילה יע״ש ולשהות ה׳ מיני דגן חוץ חטים שרי דאין לותתין אותם אבל חטים במקום שלותתין אסור לשהות ע׳ אות ח׳ ואי״ה שם יבואר ובספק אם לתתו ולאחר הפסח י״ל דהוי ספק דרבנן עסי׳ תמ״ט אבל במקום שרוב לותתין צ״ע ואי״ה באות ח׳ יבואר עוד. ועני״ס וקימ״ל כו׳ ועט״ז א׳ והנה מאי דבעי להחמיר יתן העני״ס בחתיכה פשתן וישים תוך הלאקרי״ץ ממש ער הלילה בטל בששים ועי״ד בש״ך קט״ו אות כ״ח בחמאה דלא הוי מבטל איסור דשמא אין כאן איסור ואין כוונה לבטל. וכן בכמהין יבישים בכה״ג שרי בשאר ימות השנה ליהנות מהרוטב אם הם מתולעים ומ״מ יברור מה דאפשר:

טעם עמ״א משמע הא שאר מינים אף דיש כזית כא״פ מחטים א״י ואורז מטעם גרירה ובפתיחה בריש הספר הארכנו ועח״י י׳ וא״ר אות ז׳ וח׳ ודע אם בלל אורז עם חטים והחמיצה ונפל לתבשיל אפי׳ קודם ה׳ י״ל אורז עם חטים נגרר אחר החטים ונעשה כולו חמץ וצריך ששים נגד כולו לא נגד החטים עא״ר ח׳ וצ״ע ואם אין לו מצת מצוה כ״א הנעשה מאורז צ״ע עסי׳ תרמ״ט במ״א אות כ״ד וכ״ח ובאורז לית מאן דחש לדר״י ואין אוסר התבשיל כלל א״כ אף בלא ברכה אין ליטול מצת אורז למצת מצוה שלא יטעה רק לאכול כך ולא לומר לשם מצת מצוה. עמ״ש אי״ה בסוף הסי׳ מזה:

מאכילת עמ״א הביא טעם א׳ בטור הא קמח מחמיץ רוק עכבר דמים הוי כמו רוק והוי לקולא דלא הוי מי פירות עם מים ועט״ז ב׳ הביא טעם ב׳ של הטור ומשמע דוקא ביש ששים שרי והמ״א אות ו׳ דיש ששים קאי רק אדגן שצמח ובש״ע נקיט לשון דיעבד ובטור משמע אף לכתחלה א״צ וכ״ה בלבוש וי״ל דמיירי כאן באין ששים. וי״ל בע״א. ועא״ר ט׳ אף שעורה בנשיכת עכברים להקל:

מיהו עמ״א הא עכברים אף שאין ששים שרי כמ״ש באות ה׳ דמעט רוק אין מחמיץ חטה הקשה ועב״י בשם הגמי״י בשם סמ״ק משמע דספק הוא אי הרוק של עכברים מחמיץ ומספק אין להקל ומשמע שם דמי פירות אף שיבשו בקמח כל שבא אח״כ מים ממהר להחמיץ ואי״ה בתס״ב ותס״ו יבואר זה ועשו״ת הרשב״א ז״ל תפ״ח ובתמ״ו אות י״א ואות מ״ח כתב המ״א דהיכא שיש ששים אין זה מבטל כשטוחן דלא עביד מעשה בידים משא״כ להוסיף ששים אסור אף קודם איסור ועשו״ת הרשב״א תפ״ה ותפ״ח משמע קצת בזה צ״ע וכבר הקשיתי בתמ״ז ע״ש מי״ד ק״ט דביבש ברוב מותר להוסיף עד ששים ולבשלם יחד הואיל ועדיין היתר הוא וה״נ קודם זמן איסור אף בפחות מששים יהא מותר להוסיף ועמ״א תס״ז אות ד׳. והפר״ח כאן תי׳ דמכוין לאכול בפסח הוי מבטל איסור וא״י לחלק בין ההוא די״ד ק״ט לכאן ואם נאמר חמץ שמו עליו הוי א״ש ועמ״ש בט״ז תמ״ז אות ה׳. ומ״ש הפר״ח כל שאין מוסיף רק משנה האיסור מכמות שהיה טוחן ביש ששים שרי וראיה מתרומות פ״ד מ״ח ובפריי לי״ד סי׳ צ״ט הקשיתי על הכה״ג שכ״כ דהא אין הלכה כר״י אלא כר״ע וכ״פ הר״מ ז״ל פי״ד מה׳ תרומות ה״א ובגיטין ובי׳ד בק״א וק״י דוקא נתפצעו שרי הא מזיד אסור וזה מבואר:

והכלל העולה כל שאין נהנה מאיסור כלל כמו נמלים בדבש או חטים מתולעים בי״ד פ״ד מותר לטחון ולחמם הדבש כיון שאין נהנה מאיסור וגם אין עושה מעשה אלא מתכוין לחתוך דבש ולטחון חטים ואיסור ממילא בטל שרי ודוקא היכא דא״א בע״א כמ״ש הט״ז בי״ד קל״ז ס״ה ועפר״ח כאן אבל כל שנהנה באיסור אף שאין מכוין רק לטחון אף דיעבד אסור דהוי מבטל איסור כמו תאנים שחורות ולבינות כמו שיתבאר. וההוא דחטין שצמחו דשרי לטחון דוקא קודם זמן האיסור הא משש עד הלילה לא. וקודם זמן איסור אף דלא הוי מוסיף אלא מערב בידים כיון דניכרות הם ואף קודם זמן האיסור לא שרי אלא להוסיף לא לבטל בידים מ״מ הואיל ואין ניכר ולא עושה מעשה רק טוחן שרי כה״ג קודם זמן איסור ועמ״ש בתמ״ז ובט״ז ה׳:

ועב״י כאן בדין נשיכת העכברים הסכים להטור ודגן שצמח הביא דברי הסמ״ק ברכ״ב משמע דמסכים עמו ולכאורה הטעם בנשיכת עכברים דמעט רוק אין מחמיץ חטה הקשה וא״צ אפייה קודם פסח משא״כ דגן שצמח דחמץ הוא הסכים לכל דברי הסמ״ק אלא דבתמ״ז הביא הב״י דברי תה״ד קי״ד דלח אין חוזר וניער וקמח לח מיקרי יע״ש וא״כ אין מקום למ״ש כאן בשם הסמ״ק ובש״ע תמ״ז ס״ד דיעה א׳ בסתם דאין חוזר וניער ואפי׳ את״ל דעתו כדיעה שניה שם כמ״ש הנ״ץ שם (ואנן כלל בידינו דתמיד דעתו כדיעה א׳ בסתם ואפשר היכא דמוכח טובא לא) אכתי שם לא הביא חולק דקמח לח מיקרי ועוד א״כ מה מהני אפייה קודם פסח כלל כאמור ולפי מ״ש כאן ובט״ז באורך יש ליישב דודאי לח בלח ממש י״ל דחוזר וניער דנ״ט בפסח משא״כ אם נאפה קודם פסח ועכשיו הוא צונן תו י״ל דאין חוזר וניער בצונן וגוש ואין להאריך ועט״ז בזה:

משעת עמ״א אף ברחיים של בהמה כיון דרגילים לרחוץ שם החטים מקרבין אז אל המים ומצוה לשמור מעת ההיא. ועב״ח מי שיש לו שדה טוב לשמור משעת קצירה ילך לרחיים בעצמו יע״ש ותבואה שנגמר כל הבישול ראוי לקצרם מיד ועתוס׳ ביצה אי קצירה ד״ת אסור או לאו תליא לכאורה בהא אי שימור דלישה הוי שימור יע״ש ואי״ה בה׳ י״ט יבואר:

קמח עמ״א עשו״ת צ״צ סי׳ ל״ב דלתיתה שלנו חמץ גמור הוא דשוהין הרבה במים ול״ד ללתיתה דש״ס ואם ניכר מי מכבס ורוב אין מכבסין מותר ליקח שלא במקום קביעות כל דפריש כו׳ ואם א״י מי מהחניות מכבסין אף בפירוש אסור שמא יקח מקבוע כיון שאין איסור ניכר יע״ש ועפר״ח כאן. ובי״ד ק״י כתבנו מזה דכל שאין האיסור ניכר גזרינן שיקח מקבוע. ועמ״ש בתס״ז באות ט׳ ואי״ה יבואר עוד:

בין עמ״א אות ה׳ ועח״י אות ח״י ולתיתה שלנו אסור לשהות בביתו ואי שהה משמע דאסור בהנאה ואי״ה בתס״ז יבואר עוד ועמ״א שם אות ד׳ באם העכו״ם אמר שהחטים שמוכר לתותים הם כל שאין בידו אין נאמן ובעודן בידו נאמן ואם מהימן ליה העכו״ם נאמן. ועי״ד י״ו ובש״ך כ״ג היכא דלהשביח מקחו כו׳ וה״נ להשביח מקחו שהם נאים ומיהו שם הביא דעת הרא״ש והיכא שבידו אף להשביח מקחו אסור א״כ פשיטא שאסור ליקח ממנו אבל לאחר שיצא מידו אין נאמן אף במסל״ת וע״ש בשי״ג בש״ך ד׳ וט״ז. ומיהו בשהה בפסח חטים כאלו ועכו״ם אמר בעודן בידו שלתת הרבה במים והוי חמץ גמור אפשר להקל בחמץ שעבר הפסח כה״ג וע״ש בש״ך מזה ובתס״ז אי״ה יבואר עוד:

ע״ג בהמה עמ״א ואי זיעת הבהמה מי פירות הם א״כ עם מים אח״כ אוסר כההוא דעכברים עב״י ועמ״א תס״ב אות א׳ ואי״ה שם יבואר:

משום עמ״א ועט״ז ג׳ ודיעבד אם עשו כן ושעת הדחק י״ל דבטל בס׳ קודם פסח ועח״י. וע״ש אות כ״ד בשם הנ״ש דקודם שלשים יכולים לטחון בלי ניקור הרחיים ובתוך שלשים עם שעת הדחק ויאפה הכל קודם פסח יע״ש והנה מקמח לתות לח בלח ופירור חמץ הוי יבש בלח ואף אפייה לא מהני ומ״מ מספק לא מחזיקין איסורא בשעת הדחק וצ״ע:

לילך עמ״א ועכ״פ ראוי להניח ברחיים שומר איש ירא שמים ובקי בדינים קצת ולא להניח שקים ע״ג שקים וכדומה:

יום עמ״א ובח״י כ״ו ראוי מעת לעת ודיעבד אין איסור ומהרי״ו כתב ג״י עט״ז הביאו באות ז׳ יע״ש:

י״א עמ״א ובכה״ג לא סמך ע״ז ואמר דלא מהני ריקוד ודיעבד שאפה כך שרי כמ״ש הח״י אות כ״ו וכ״ז יע״ש:

ומחמם עמ״א מדאסר מחמם המים הא כך יבש אף שנתחמם מטחינה לא מחמיץ ביבש דאל״כ אין לך קמח כשר לפסח ובגמרא פסחים ל״ט ב׳ אמר מר זוטרא כו׳ ועסי׳ תס״ג ואיך שרי לחרוך דלמא לא בשיל שפיר והחימום מחמיץ ש״מ בלא מים אין מחמיץ ואף לכתחלה מתיר התם (דמטחינה אין ראיה דא״א בע״א) וא״כ בס״ז מיירי בקרוב ללישה. ובירושלמי פ׳ אלו עוברין סוף הלכה א׳ משמע דהוי מפקד לטחנייא דאפי׳ אין רוצה ללוש מיד שלא ינוחו זע״ז השקין וכן ראוי לעשות ואי״ה בתס״ג יבואר עוד:

דע מ״ש באות ד׳ דין חדש יש בחטים עם אורז משאר מיני קטניות דבחטים ואורז צריך ס׳ בע״פ דנגרר ונעשה כולו חמץ משא״כ בשאר קטניות עמ״ש בפתיחה מחלק השני מקודם ה׳ דלא נ״נ ומיהו אף שטעמן חלוקין כמ״ש בע״ז ס״ו א׳ דחטי ושערי וכ״ש חטי ואורז אין לומר איסורין מבטלין זא״ז כל ששמן א׳ חמץ כמ״ש רבינו הנדול בתב״ש הבאתיו בפריי לי״ד צ״ח דאיסורין מבטלין חלוקין בטעמן ובאיסור משא״כ זה איסור חמץ א׳ הוא. והבן זה עסי׳ תמ״ו בזה: