עיסה עמ״א ואפילו אם רוצה לחצות מיד הלישה וליתן לעוזרים רבים יש חשש חימוץ בלישה מיד וגם שמא לא ילוש יפה וישאר קמח ויבשל אח״כ ועב״י וב״ח וכן אם לש עיסה קטנה ואח״כ מחבר כמה עיסות ביחד ועורכן אסור דיש חשש חימוץ בעריכה:

וכן עמ״א עב״י כתב עוד דרך שיעמיד כלי מלא מים בתוך ספל ריקן וישליך לתוכה מ״ג ביצים והמים היוצאים הם שיעור מ״ג ביצים אבל הדרך שכתב המחבר יותר טוב כי דרך א׳ א״א לכוין שיזרוק בכח יצא הרבה מים וגם המים נגדשין ואין יוצאין כ״כ ועי״ד שכ״ד ד׳ ומ״מ הבחינה שזכר המחבר כאן הוא ברורה הן יהיה כלי עגול או מרובע אם יחזיק כך אותו המים הוא שיעור חלה וכבר התבאר בט״ז בחלה יש לרבות משום ספק ברכה ובפסח יש לצמצם ויקח חלה ע״י צירוף סל כבסי׳ תנ״ז ושם יבואר אי״ה:

תק״ך דרה״ם כצ״ל מ״א לאפוקי גירסא תק״ב דרה״ם ט״ס עפר״ח. ומ״ש המחבר למלאותו מקמח לאפוקי שלא נימא מתבואה כמו שצידד הרא״ש ז״ל גם שלא ליקח מים כ״כ מ״ג ביצים רק קמח כ״כ ועב״י וח״י:

ולא עמ״א ובד״מ משמע דחדא הוא שלא יניח ידו על הקמח משום מכביד ומחובץ ולא ילוש יפה מ״ש הר״ב טוב לומר כו׳ כ״כ במטה משה סימן תקע״ז הן בשאיבת המים והנתינה לקמח וכל עסקיה לומר לשם מצות מצוה א״כ אין ראוי להניח קטן לשאוב מים וליתן קמח למדה כ״א ע״י גדולים ועתוס׳ חולין י״ב ב׳ ד״ה ותיבעי ליה ועיין סי׳ ת״ס:

לא עמ״א עסי׳ תנ״ט אות ט״ז. ובח״י ז׳ כתב מתוספות מנחות משמע דוקא שלא יהיה יתר על שיעור אסור להכביד וי״ל כהנים זריזין עכ״ל ועתוס׳ מנחות נ״ב ב׳ ד״ה חמורה כתבו בפירוש שמודדין לפסח לא יכביד דא״כ יהיה יתירה משמע בצמצום שרי לדחוק וי״ל דהתוס׳ מיירי באין מבשלין המצה כו׳ ומ״ש התוס׳ חלה א״י דמה בכך שיהיה יתירה ואפשר ה״פ אם ידחוק ויראה שאין המדה מלא יבא להקל בחלה ובאמת בפיזור כדרך הקמח יש שיעור חלה ומ״ש התוס׳ גודשא תלתא לא הבינותי בעת:

מותר עמ״א ב״ח תנ״ט ס״ג אם לשה עיסה גדולה יותר משיעור חלה ושהה בלישה שיעור מיל יש לאסור דיעבד כי אין עסק מועיל בעיסה גדולה כזו וה״ה אם שהה בעריכה עם לישה שיעור מיל קודם שחלקו לעיסות קטנות נמי אסור. ואי״ה בתנ״ט ד׳ יבואר עוד לענין שהיית מצטרפות ועח״י ט׳:

מ״ש המחבר שיעור ק״ך דרה״ם עיין לבוש י״ד שכ״ד ובמי״ט ה׳ חלה קכ״ג א׳ תי׳ דהר״מ ז״ל שיער לקמח מצרים ומ״מ אין שוה לח ליבש והחטים גופא לכן היותר טוב במדידה: