ז״ל מהרי״ו עמ״א משנה פסחים מ״ח ב׳ לשה ועורכת וא׳ אופה ויש ליזהר בכל התיקונים וה״ה לשאוב מים ולמדוד קמח טוב ע״י גדולים עמ״ש בט״ז ומשמע דוקא כשלש עכו״ם וחש״ו וגדול עע״ג הא לא״ה מ״ה פסולה דבעי שימור ועשייה לשם מצה מלישה ואילך עכ״פ ומ״ש הב״ח איסור דרבנן עח״י דמשמע אסמכתא ועמ״ש בט״ז וי״ל איסור דרבנן בעע״ג דהוי רק חומרא מדרבנן ועפר״ח וצ״ע:

עבד ושפחה שהוטבלו לשם עבדות עושין ולא טבל לא עד״מ בשם האגור. אם א״א כ״א ע״י עכו״ם וישראל עע״ג שרי הא מומר להכעיס לעכו״ם גרע טפי עושה אדעתיה דנפשיה ואין יוצא י״ח כלל ולתיאבון אין לאכול ממצה שעשה שלא בפני ישראל דצריך זהירות יתירא ומטרח לא טרח. עיין כה״ג תנ״ז בהגהות הטור אין עושין חבורות נשים וקטנים ומושיבין שומר איש נבון וחכם וירא ה׳ בעשיית מצות ובח״י ד׳ נשים שלא למדו ה״פ אין מאמינים להם ועי״ד קכ״ז לענין נאמנות נשים וכ״ש במצה שטורח רב וכמה ספיקות שאין חוששת ראוי להושיב שומר איש הגון ויעמוד בעצמו יותר טוב:

הרא״ש עמ״א ויש סמך ג״כ לחם עוני מה דרכו של עני הוא לעסוק ואשתו אופה:

כל עמ״א ואף אם אין עומד שם יכול לבטל בביתו ועסי׳ תל״ד במ״א אות ט׳ ועח״י:

במסרק עמ״א פסחים ל״ז א׳ אפשר יעשנה בדפוס ומסיק ל״פ ולא דיתחמץ מיירי כדיני מסרק ומהרי״ל דאוסר בדפוס ולא משום לא פלוג אפשר כה״ג ל״ש לא פלוג או דיעבד נמי י״ל או עדיפא קאמר. ובי״ט עצרת וסוכות עא״ר ז׳ בשם הרוקח י״ל דהוי ככותב וצייר אסור בי״ט בדפוס עסי׳ ש״מ במ״א אות ו׳ בזה:

עבה עמ״א והפר״ח מחמיר בטפח דיעבד ועח״י כאן בשם בה״י י״ד צ״ז כעובי אצבע דהיינו רוחב אגודל והיינו במצות שעושין לטוחנם:

אין עמ״א ועט״ז ו׳ ועח״י י״ז דאבן וגחלים רותחים יודה הט״ז שהם מסייעים האפייה יע״ש ועא״ר יו״ד בקטניות יש להתיר וביצה י״ל בדיעבד דמי פירות עם מים ממהרים להחמיץ ועסי׳ תס״ב ואי״ה שם יבואר: