הסיקוהו עמ״א הנה בהסיקוהו כ״פ ולא ראה אם הלכו ע״פ כולו דיעבד אבל פ״א צ״ע למ״ד חמץ היתרא מיקרי ולמ״ש הר״ב בתנ״א ס״ד ובמ״א י״א דליבון קל סגי היינו דהוי בהגעלה וזה ל״ש בכלי חרס כתנור לבינים השרופים בכבשן דדין כ״ח להם כמ״ש בתנ״א אות ד׳ יע״ש הגעלה לא מהני כלום בכלי חרס אבל למשמעות הר״ב בתנ״א ס״ד ויש מקילין בליבון קל משמע דליבון קל נמי מהני דיעבד אף באיסורא בלע א״כ ה״ה כאן ולדינא אסור דודאי דבר הצריך ליבון לא מהני ליבון קל והגעלה בכ״ח לא מהני כלל. ומיהו תנור העשויה מאבנים וכדומה או לבינים שיבשו בהמה דין כלי אדמה להם כמ״ש שם באות ד׳ נימא דשלהבת לא גרע מהגעלה ולמ״ד חמץ היתרא מיקרי יש לצדד כה״ג ועסי׳ תמ״ז סעיף ה׳ יע״ש. ודע דבר הבלוע מכלי יוצא בלא רוטב ואוסר כ״ק עי״ד ק״ה בש״ך אות כ״ב וכ״ג מ״מ ברטיבות קצת או ע״י אש כה״ג אוסר כולו. ואם אפו חמץ והתנור נקי ושמו אח״כ קדירה בשר לפסח ב׳ קדירות אין איסור דיעבד עסי׳ תנ״א במ״א מ״ד וי״ד צ״ב וצ״ז בט״ז ד״. ותנור מלבינים שיבשו בחמה צ״ע די״ל לבינה בחמה ובלע איסור ע״י רתיחת חמין מהני הגעלה משא״כ כה״ג תנור שהוסק באש י״ל הדר הוי כ״ח א״ד כיון דתחלה יבש בחמה תו דין כלי אדמה לו. והוי יודע דהיתרא בלע דמהני הגעלה אף שימש ע״י אש כמ״ש המ״א תנ״א י״א ותק״ט ס״ה היינו דאיקלש טעמיה והוי כנותן טעם בר נותן טעם והר״מ ז״ל בה׳ מעה״ק פ״ח הי״ב כתב להגעיל השפוד יראה היינו קודם שנעשה נותר הא אח״כ לא מהני מה דהיתרא בלע דעתה איסור הוא ול״ש כנ״ט בר נ״ט ועיין סוף ע״ז וא״כ בתנור מאבנים לחוד בלי טפילה כלל ולא הלכו הגחלים ע״פ כולו בזמן היתר יש לצדד קצת הא תוך הפסח לא והבן זה. ולשי זה קדירה בלוע מבשר ע״י אש בלי משקה ואח״כ בשלו חלב והגעילו אסור דיעבד דעתה איסורא הוי וכ״ת חלב נפלט ע״י הגעלה חדא דאין הגעלה באוכלין לפלוט החלב מבשר ועוד די״א כה״ג נמי הבשר נ״נ אף נפרד לגמרי החלב עי״ד ק״ה והבן:

יראה לי אם הסיק והלכו הגחלים בחציו ובשאר ספק ואפו מצות בצד שהלכו הגחלים שם י״ל דשרי דהוי ס״ס שמא הגחלים ע״פ כולו ושמא אין בישול ואפ׳ מפעפע בכולו ועי״ד בש״ך צ״ז אות ב׳ יע״ש בפלאדי״ן ולא זב וצ״ע שם בלא זב דלא הוי נ״ט בר נ״ט דטעם א׳ באוכל ל״ש נ״ט בר נ״ט מ״מ הואיל ויבש מקומו ממש יע״ש בפריי עיין אות ט׳:

קרקע עמ״א עובי אצבע רוחב אגודל ובפחות בטיחה מועטת דיעבד יש לצדד ולהתיר עי״ד צ״ד באפר די״א נט״ל ואף בפסח יש לצדד בזה ועסי׳ תנ״א אות מ״ד וטיחה מהני שלא יצטרכו לדקדק שילכו גחלים ע״פ כולו ולמעלה מהני שלהבת ככ״פ ובוכיא שהוסקו בחוץ טוחה מהני למטה ויסיק בחוץ וצריך טיחה למעלה ג״כ כי אין נפלט למעלה מה שהוסקו בחוץ כמבואר בתנ״א (כה״ג לא אמרינן ככ״פ) ולמעלה בולע מזיעת החמץ עסי׳ תנ״א במ״א למ״ד ומ״ש שם. ומ״ש המחבר טפקא חדשה עפר״ח עיין אות ג׳:

טוב עמ״א ועח״י אות ד׳ בשם המופלא מוה׳ וואלף הורוויץ סג״ל דיין בד״ר בי״ט אם מכשיר התנור די בהיסק א׳ כבסימן תק״ט סעיף ה׳ יע״ש ונכון הוא דבכ״ב נוהגין כן לכתחלה ביום טוב דיעבד הוא דא״א להסיק שנית דהבערה שלא לצורך וגם ניכר שהוא לצורך הכשר ובא״ר ג׳ הקשה דהוי כבלוע מנבילה וא״י דטרפי״ד ניכר שלצורך הכשר דלאפות אין מתחממין כל כך משא״כ בתנור דרך להסיק יפה אף לאפות. ואם אפו בתנור חמץ מצה ולא הלכו הגחלים ע״פ כולו קודם פסח ואב״י ונותן טעם לפגם מותר ואף ב״י צ״ע למ״ש הא״ר בתנ״א י״ג דבהפסד מרובה י״ל דחמץ מיקרי היתרא בלע וע׳ אות א׳ וצ״ע. והוי נ״ט בר נ״ט דהיתרא ונשרף משלהבת הבעין על כל פנים. עיין א״ר א׳ והעולם אין נזהרין ואופין בהיסק אחד הרבה פעמים וטוב להסיק בצד א׳ ולאפות שם ואח״כ יגרוף האש לצד אחר ויאפה בצד הב׳ וכן יעשה תמיד וכן עושין האופים בתנורים גדולים שלהם:

יש עיין מ״א ודיעבד צ״ע עח״י זיי״ן ופרי חדש מיקל דיעבד ואפויה על נייר יש להקל דיעבד ולא לכתחלה עיין חק יעקב שם. חררה בחמץ דיעבד י״ל עפר״ח:

שאם עמ״א במנחות כמאן דפריסא דמי. ועח״י אות ח׳ מצה הנאפת בשמש א״י י״ח ואין אסורה לאכול יע״ש:

אוכל עמ״א י״א וט״ז א׳ קרימת פנים אם אין חוטין נמשכים שיעור א׳ היא וממ״ש ואסורה משמע לכאורה דכל שחוטין נמשכים אסור דיעבד ועט״ז ואמנם באות י״א לא כ״כ כ״א דוקא נתכפלה הא לא נתכפלה אע״פ שלא קרמו פניה אין אסור לאכול אלא שאין יוצא י״ח בלילה הא׳ וב׳ ובטור כתב ואם פחות מכאן אין יוצאין הא שרי באכילה והש״ע השמיט זה ובלבוש כתב פחות מכאן אין יוצאין ויש ליזהר שלא להוציא עד שיעור זה כי תוכל לבא לידי חימוץ צ״ל כמ״ש הב״ח דשמא יוציא קודם שנאפה כמאב״ד שליש בישולו וי״א חצי בישולו דאז ודאי חמץ גמור הוא ואי״ה בט״ז א׳ אבאר עוד:

במצה עמ״א עט״ז ב׳ וקס״ח ס״י ואי״ה שם יבואר ובאות ח׳ במ״א מזה:

אם עמ״א ובשי״ח ס״ה פת י״א בכ״ש דמבשל אף בכ״ש א״כ בישול מבטל אפייה ולאו לחם מקרי הא כבוש מפליט ומבליע לא מבשל ועח״י אות י״ג ובכ״ח אוסר אף בכ״ש כי מבטל טעם מצה. ועפר״ח כל שאין יס״ב שרי יע״ש. עשו״ת שאגת אריה סימן צ״ז האריך מצה שיש בה איסור לאו אם אין לו מצה אחרת אוכל בליל א׳ וראיה מפסחים ל״ה ב׳ מצה אסורה אין יוצא לר״ש דאין איסור חל על איסור הא לרבנן יוצא ועשה דוחה ל״ת אף שאין כתובה בצידה דאם לא כן תיפוק ליה דהוי מצוה הבאה בעבירה ולהר״מ ז״ל מן התורה א״י יע״ש (ודברי הלח״מ פ״ו מחו״מ ה״ז צ״ע דחמץ הוי כולל) והנה בר״מ ז״ל שם מבואר שאין יוצא י״ח במצה אסורה אפי׳ איסור דרבנן כל שאין מברכין בהמ אין יי״ח וכסתם משנה ועתוס׳ קידושין ל״ח א׳ ד״ה דאקרוב ופני יהושע שם וירושלמי פ״ב דחלה מחלוקת אי עשה דוחה ל״ת שאין כתובה בצידה וברייתא דפסחים סברי דדוחה ומש״ה מקרי כר״ש ואנן קיי״ל דאין דוחה ועסי׳ תנ״ד במ״א אות ה׳ מ״ש:

לא עמ״א משמע משוחים בשמן אוסר למ״ד ריחא מילתא ובלבוש דריח יבש כו׳ יע״ש. ועב״י ראיה מלחמי תודה חמץ ומצה נאפה ביחד י״ל לכתחלה אסור ואין שבות במקדש ומיהו חלה ופת בתנור א׳ יש ראיה משמע אף לכתחלה שרי ועב״י כאן וי״ד ק״ח. ושמן אי חשיב מפעפע או לאו עח״י כאן ועמ״ש בתמ״ז ובפריי לי״ד בזה ולחמי תודה חמץ עם חלות בתנור אחד ער״מ ז״ל פ״ט הכ״א מהלכות מעה״ק ועיין סימן תע״א במ״א ה׳ רביעית ומתחלקת כו׳. ועח״י י״ד דמקום החמץ צריך הכשר ואין מוליך בליעתו הכחוש בכולו דאל״כ יאסרו כל המצות יע״ש והיינו בפסח או קודם למ״ד חמץ לא מיקרי נ״ט בר נ״ט. ועמ״ש אות א׳ דאם הכשיר מקצת התנור דמותר מס״ס היינו אפי׳ אפו חמץ עם שומן דמוליך בליעתו בכולו אפ״ה הוי ס״ס ועי״ד סי׳ צ״ז:

נטילת עמ״א רוחב אגודל וע׳ לבוש תוך הפסח י״ל דאוסר כולה מצה שנתפלה ואפשר דמחובר גרע טפי ונגיעה תוך הפסח רק כדי נטילה ועא״ר אות ט״ו ועיין אות י״ב ואי״ה יבואר עוד:

שאין עיין מ״א בא״ר אות ח׳ הגיה כדעת הב״ח בטור יע״ש וע׳ אות ו׳ מ״ש שם:

מקום עמ״א כ״נ היינו מלבד הכפל. וצ״ע אם כפולה הוי נוקשה ובטל בששים בהפסד מרובה עסי׳ תמ״ז במ״א אות ה׳ דנוקשה בטל בששים וצ״ע ועח״י אות ך׳ ואי״ה יבואר באות י״ג:

נפוחה עמ״א ועח״י אות ך׳ וזה הלשון הוא תשובה כ״י מהט״ז ז״ל ועט״ז אות ו׳ ובח״י אות ך׳ להתיר במשהו ועא״ר אות י״ז:

שלא עמ״א דיעבד מותר בנגעו זו בזו רש״ל בתשובה נ״ז ועח״י אות כ״א ושוכבת זו על אסור דיעבד דהוי ככפולה ותוך הפסח כולו אסור וקודם פסח כ״נ ועיין נ״ץ ומשמע קצת דשוכבת זו ע״ג זו גרע מכפולה והוי כחמץ גמור ואין ללמוד קולא מכפולה לזו וצ״ע: