כתב בש״ג עמ״א עתוס׳ פסחים ל״ה ב׳ ד״ה מי פירות דחומץ אין מחמיץ ובר״מ פ״ה ה״ב מחו״מ רימונים אין מחמיץ והנה בתרומות פ״י ובמנחות דמסיק נוקשה הוי בע״כ דיש מים עם התפוח קשה אמאי כל העיסה אסורה מדין מחמיץ (עתי״ט שם) הא זוז״ג שרי ע׳ פ״ב דתרומות מי״א וי״ד וכ״פ בר״מ ז״ל מהמ״א פי׳ו\ הי״ג ובי״ד בסי׳ פ״ז בט״ז אות י״ג וכל שאין באיסור לחוד כדי לחמץ לא הוי מחמץ וע״כ תפוח חמוץ מיירי ונוקשה הוי בעיניה בלי מים ובמנחות דפריך נמי מיירי כה״ג דפלוגתא דרבנן ורשב״ג בכהאי גוונא בחמץ מיירי דאל״כ לכ״ע כו׳ ומש״ה פריך לה ובר״מ ז״ל בה׳ תרומות פט״ו ה״ד תפוח שריסק והחמיץ עיסה הרי מדומעת ולא הזכיר עם מים ואף שלא הזכיר חמוץ סתמא כפירושו ומדהחמיץ בחמוץ מיירי ואף שיהיה קשה דאי מי פירות חמוצים אין מחמיץ לבדם בטל הוא בא״מ ששים ובמנחות מקשה מינה ומסיק נוקשה הוי. ואף שי״ל טיפת מים עם הרבה כי פירות ממהר להחמיץ ונהפך טבען בהרכבה ומקרי מי פירות גופייהו מחמץ כן כשיש בשאר תרומה כדי לחמץ ובחולין אין כדי לחמץ לא הוי זוז״ג ואסור עדיין קשה דאי לאו המים הטיפה ההיא לא היה כח במי הפירות להחמיץ וזוז״ג הוי לבדן וצ״ע:

יאפה עמ״א מ״ש מעט מי פירות משמע הרבה אוסר וצ״ע מי יודע כמה מיקרי הרבה וי״ל כל שיש ששים ועח״י ד׳ מתיר בהנאה ושהייה כל שלא שהה שיעור מיל ובא״ר אות ג׳ אפשר להתיר בה״מ יע״ש והנה בהנאה הסומך עח״י שפיר ובאכילה י״ל יש בו צד כרת עט״ז א׳ ועא״ר ב׳ מ״ש המ״א אות ג׳ בשעת לישה כ״ש אוסר וי״ל דמיירי בשהה שיעור מיל. ומ״ש ראיה מהרא״ש קיטוף דבר מועט אף דזה לכו״ע ולרבנן אין מקטפין היינו לכתחלה ודיעבד י״ל דאין לאסור דבר מועט כשלא שהה שיעור מיל:

ומ״ש המחבר שא״י י״ח דהוי מצה עשירה משמע לכאורה עם מים יי״ח עי׳ לבוש כתב לא שאין בא לחימוץ כו׳ ולא כתב דנ״מ עם מים ש״מ לכאורה סובר עם מים יי״ח עסי׳ תע״א מ״א ה׳ ופר״ח שם וכאן ועח״י אות ב׳ כל שנתבטל טעם מי פירות ואין נרגש יי״ח ולקטף אסור דהוי מצה עשירה דבעין היא ולפ״ז אסור ליתן מלח ומים על מצה אחר אפייה ולהחזיר לתנור דא״י יד״ח דהוי מצה עשירה ואי״ה בתע״א יבואר עוד. ולשון הב״ח ז״ל בתע״ה ס״ד קשה קצת במ״ש דר״ע ממעט מלחם עוני שאין בא לידי חימוץ א״כ לחם עוני למה לי מהיקשא נפקא וברייתא עם מים מיירי ועפר״ח שם ועמ״מ פ״ו ה״ח מחמץ ומצה ובב״י כתב יין ושמן ועפר״ח כאן:

להתיר עמ״א עט״ז אות א׳ מ״ש בזה:

קודם עמ״א בין לש במי פירות ונפל מים או לש במים ונפל מי פירות אוסר וע׳ ר״ן בתשובה סי׳ נ״ט ודבריו לא הבינותי במ״ש דחטים המבוקעים שי״א מלחותן בגדיש נתבקעו כתב דא״כ הוי מי פירוש אח״כ מים אסורים לאחר שנתפח החטה והעיסה משמע דוקא בהתחיל לתפוח דאל״כ כיון שנתייבש אח״כ ונטחן שוב אין מחמיץ דאל״כ כל חטים שבעולם יש להם לחות בקצירה ומתייבשים אח״כ. וא״כ בקמח שאכלו עכברים נתייבש צ״ע ועסי׳ תנ״ג ותס״ו והח״י אות ג׳ כתב בפשיטות דנתייבשו המי פירות אפ״ה מחמיץ אם בא מים אח״כ וצ״ע ואי״ה בתס״ו בט״ז ד׳ יבואר עוד. וע׳ אות ו׳ דוקא נתערב בעודו תירוש ונשתנו המים ע״י רתיחת התירוש הוא דבטל הא אח״כ אפי׳ מעט לא בטל ביין ועפר״ח כאן:

ואפילו עמ״א כחכמים פסחים ל״ו א׳ וע׳ אות א׳ לענין דיעבד. והטעם שאין נוהגין ללוש במי פירות יש הרבה טעמים והיותו נכון לחוש לדעת רש״י מי פירות לבד נוקשה הוי ומטהר להחמיץ יותר ממים וע׳ פסחים ל״ה ול״ו הגי׳ יאפ״ה מיד אי יאכל. ובכה״ג בהגהות הטור בשם תומת ישרים למהר״ר תם ן׳ יחייא סי׳ ק״ח ומהראנ״ח א״ב סימן ע״ד. וגם חלב אסור וריב״ל סובר כחכמים יאכל מיד אבל למאן דפסק יאפה מיד או כר״ג גם חלב כן וכן מי ביצים אין ללוש כ״א לחולה הא מי פירות עם מים אף לחולה וזקן אין להקל עא״ר ד׳:

במי פירות עמ״א ועט״ז ב׳ ועיין עולת שבת ופר״ח יע״ש ומ״מ שם נאמר בי״ד יזהר וכאן רק טו״ב משמע דקאי אז׳ משקין. ואם לש שיעור חלה בשאר משקין יתן לכהן קטן עי״ד שכ״ט עש״ך י׳ ולעיל תנ״ז אות ט׳ במ״א יע״ש:

ובלבד עמ״א בשם כה״ג דאין חילוק בין הרבה מים למעט מים וכל שנשתנו המים כיין צימוקים בשם המבי״ט והרשב״ץ הביאו הב״י בבד״ה אין מחמיץ והיינו הך דכאן בס״ג שנפלו המים בעודו תירוש ותוסס אח״כ שרי ללוש ביין ההוא ולדידן דיעבד עכ״פ שרי אף שהה כל היום משא״כ בס״ו שנפלה החטה לאחר שנעשה יין ונפל אח״כ מעט מים אף טיפה א׳ אוסרת ומחמצת החטה וכפשטן של דברים מ״ש הרמב״ם ז״ל בה׳ חו״מ פ״ה ה״ג. ובהג״ה מחתנו הר״ב דק״ק קוטנא משמע שר״ל דיש חילוק בין נפל מעט מים בהרבה מי פירות ונתבטלו כבר אז מותר ללוש משא״כ כאן שחטה בתוך הדבש ונופל אח״כ המים וגם מי דבש הרבה מים ל״ש ביטול ואמנם במעט רגע אין החטה מחמיץ ואח״כ כבר נתבטלו המים ולמה יאסר וע׳ אות ג׳. ובח״י אות י״ב כתב דמעט מים אין אוסר כמי פירות עם מים הא אם שוהה הרבה אוסר. וגם זה קשה כיון דנתבטלו אף שוהה הרבה אין אוסר וכמ״ש הא״ר אות ז׳ יע״ש. ולכאורה הסכים המ״א לכ״ג ועפר״ח כ״כ כמ״ש הכה״ג. והנה להתיר חטה בנמצא במי דבש בשתייה יש להתיישב אבל לשהות או למכור לעכו״ם י״ל דשרי במשהו ולסמוך על דברי השאלתות. ועט״ז בתמ״ז אות י״ז במעשה דמע״ד התם החשש שמא הוי ביורה החטה קודם שנתבשל המע״ד וכבר נתחמצה ומש״ה צריך לומר שם הטעם בצונן אין נ״ט ושם יבואר אי״ה דאין מחזיקין איסור ממקום למוים משא״כ בנפל החטה למי דבש אחר שנתבשל י״ל דין מי פירות יש להם ונ״מ בשכר כה״ג בנתערב מעט שכר ביין בע״פ אחר שש בס׳ ולש עיסה א׳ מי פירות הוי כשר ובטל השכר בס׳ ואי דין מים יש לשכר לא בטל כל שהוא מים בהרבה מי פירות ונתחמצה כל העיסה. גם חטה בשכר ונפל ליין עד הלילה מטעם שכר נט״ל שכר ביין עמ״א תנ״א מ׳ ובטל עד הלילה ומטעם חטה חמוצה באין ששים נגד החטים אסור עד הלילה:

ובשו״ת ח״צ ז״ל סימן ק״מ דחה הוראת המבי״ט ובנו מהרי״ט (ח״ב א״ח ח׳) והרב ר׳ דוראן מהלכה וסובר דיין צימוקים קים הוי מים לענין זה ויין צימוקים פסול לנסכים וגרע ממזוג וזהו כוונת הרשב״ם (ב״ב צ״ז ב׳) יין צימוקים פרכילי ענבים היינו שעצרם בבית הבד והוציא יינם זהו תורף דבריו ז״ל והמעיין ברא״ש שם משמע דלמד מזה יין צמוקים כיון דאם הבית כשר לנסכים מקדשין עליו לכתחלה והיינו כשיש בהם קצת לחלוחית ושורין אותם במים ועיין בטור א״ח רע״ב ובב״י וע׳ ברי״ף פרק ערבי פסחים ובר״מ פרק כ״ט משבת הי״ז ומדין נסכים למדו זה ואע״ג דמזוג פסול הא אמרו שם לענין ברכה עלויא עלייא אבל יין צימוקים ודאי מהתם למדו וכ״כ הרשב״ץ ז״ל בתשובה הביאו הב״י כאן בבד״ה דיין מי צימוקים ששורין כו׳ וז״ל הרי״ף פרק ע״פ יין צימוקים אם הביא (לנסכים) כשר ובקידוש לכתחלה וה״מ כי כמישן בגופנייהו ולאו יבישן וכד עצרת להו נפקא מינייהו לחלוחית הני הוא דתרינן במיא ומעצרין כו׳ הרי כמ״ש וכמ״ש בסי׳ רע״ב בא״ח וע׳ לבוש שם ומלת מעצרי״ן שסיים הרי״ף צריך קצת ביאור וא״כ לענין שתייה איני אומר היתר ומ״מ לשהות או למכור לעכו״ם יראה דשרי במי דבש כה״ג במשהו ואינהו מיכל אכלי אנן לא משהינן עתה״ד קי״ג:

כתב בשל״ה חטה בשומן אווז כו׳ עפר״ח תס״ה סי״ד היכא שנמצאת חטה בשומן אווז בעודה במחבת על האש שעדיין לא נשתנה המים אוסר אבל נמצאת החטה בשופן אווז בקדירה לא מחזיקין ממקום למקום כההיא דכרוב בתס״ז במ״א בשם שו״ת מוהר״מ מלובלין ז״ל וכבר נשתנו המים כתירוש ואין מהמיץ וזה הוראת הצ״צ בקס״ב יע״ש וע׳ באר היטב אות י׳ שהפר״ח אוסר היינו בנמצא החטה במחבת בעודה על האש שיש מי רחיצה ולא נשתנה עדיין:

והוי יודע חטה שנמצאת במי פירות שרי ולא חיישינן שמא נתחמצה כבר כי אין מחזיקין איסור ומיהו אם נתבקע החטה צ״ע דאפשר ממי פירות אין דרך להתבקע ותולין שכבר נתחמצה ומיהו לא מחזיקין איסור ואפשר נתבקע ממי פירות ועשו״ת הר״ן ז״ל נ״ט אין דרך להתבקע חטה מלחלוחית שלה הא ממי פירות אפשר להתבקע ועדיין לא נתחמצה ואי״ה בתס״ג אות א׳ יבואר עוד וא״ז אות ג׳ פסק בשם הגאון אא״ז להשהותה ואי״ה שם בתס״ג יבואר:

ואותן עיגולים ממצה טחונה ומטגנין בשומן וביצים בלי עירוב מים כלל פשיטא דאין לחוש בנמצא חטה בהם ולמעט מלח הנתון בהם אע״ג דהוי מים לחד דיעה ועמ״א ז׳ מ״מ מעט הוא ונשתנה צורתו כוותיקא דשרי עסי׳ תס״ג במ״א א׳ וט״ז ב׳ ואי״ה שם יבואר. ואם נתנו אותן עיגולים בקערה ועירו עליהם רוטב צ״ע דאף דעירוי אין מגיע לאמצע כ״א פועל כ״ק אפשר במצה טחונה מחלקים נפרדים מוליך הרוטב משם וצ״ע ואי״ה בתס״ז יבואר עוד:

המלח עמ״א מלח בקערה אף נימס אין מליחה לכלים להפליט ומאוכל מפליט בנימס משא״כ יבש לגמרי אף מאוכל אין מפליט עי״ד צ״א ס״ה בהג״ה וק״ה שם וא״כ אף כ״נ ביבש לגמרי צ״ע. ועב״ח בע״ש דמוסיף הבל משמע אף במי פירות כל שיש חום מחמיץ וצ״ע ועמ״א תנ״ג אות ט״ו וראייתו מקמחא דאבשונא נכונה בתס״ג דאין מחמיץ וצ״ע ואפשר בשוהה זמן ארוך מחמיץ. ויבש לגמרי אין מליחה פועל כמבואר בי״ד צ״א וק״ה ואי״ה בתס״ג יבואר עוד וע׳ ט״ז ג׳: