ומלח עמ״א הב״י בתס״ב והט״ז כאן א׳ הביאו דברי הר״ן פכ״ש ל״ט ב׳ והיינו דמים ממש אף א׳ באלף ממהרים להחמיץ עם מי פירות הא מלח ממים שלנו אע״ג בעיניה מחמיץ כבתס״ב במ״א ז׳ עם מי פירות הרבה אין מחמיץ כה״ג וא״י חילוק ברור בזה והר״ן ז״ל אסרה ודאי קוצר דעתינו גורם זה ועב״ח תס״ב משמע אף אם מלח מי פירות הן או תולדה אחרת אפ״ה מחמת שמחמם מחמץ וותיקא י״ל נתבטל כח המלח בשמן הרבה עי״ד ס״ט בש״ך אות ל״א ומ״מ קשה אם חימום הבישול אין מחמיץ בשמן כ״ש מלח וי״ל. וע׳ ברא״ש פסחים ל״ט ב׳ יש מביאין ראיה דמלח אין מחמיץ אף שמחמם ולאו ראיה דעם מי פירות כו׳ משמע מלח לחוד מחמת חימום אין מחמיץ עסי׳ תנ״ג במ״א ט״ו ותס״ב בט״ז אות ג׳ ומ״א ז׳ וכבר כתבנו די״ל הרבה שמן מבטל כח המלח. ועח״י ב׳ כתב אע״ג דמלח הוי מים נתבטל שהוא מועט יע״ש. הנה הר״ן סיים דנשתנה צורתו וסיים אבל מים כל שהוא אוסר ועא״ר תס״ב ז׳ ועח״י תס״ב י״ב. ולכאורה אף מלח ממים שלנו אין אוסר בוותיקא ומש״ה לא משני שם בפסחים הא במלח שלנו והא בחופרין מקרקע וגם משמע מלח שחופרין הוי מים וי״ל. עח״י הקשה אמאי לא כתב המחבר רבותא אפי׳ לבשל קליות בקדירה בתנור שרי דמי פירות הן יע״ש והנה קשה עוד דלייבש בתנור למה לי טעמא דמי פירות הא דמידב דייב ואף אביי מודה כמ״ש הח״י. ולמ״ש הר״ב בהג״ה ובט״ז ב׳ י״ל לדידן בקדירה אסור ודוקא לייבש כך שרי דא״נ דייב מי פירות הן אבל לקלות בקדירה אסור לדידן אבל על המחבר דסובר מותר לבשל במי פירות קשה ודע אם ייבשו קליות בקדירה ופלטו מים שלהן ואח״כ טחנו ולשו עם מים ושהה קצת י״ל דיעבד אסור דהוי מי פירות עם מים אף בזא״ז ער״ן בתשובה נ״ט ע׳ סי׳ תס״ב במ״א אות ג׳ ול״ד לבשל עיין מ״א ד׳ ולייבש כך בתנור מדינא דה״ש שרי דמידב דייב ולדידן דלתיתה אסור דא״א בקיאין ה״ה זה והבן:

להחמיר עמ״א הר״ב אשמעינן דוקא משום מי פירות נוהגין להחמיר לא מטעם מלח הוי כמים כמ״ש אות א׳ דנשתנה צורתו ומועט בטל ונ״מ לצורך חולה וזקן כמ״ש בתס״ב ס״ד דוותיקא לדידיה עם מלח שרי אפי׳ מלח שלנו. ועסי׳ תנ״ה אות י״ו ומלח שחופרין דהוי מי פירות במצה עם מים יאפה מיד יע״ש. והנה מעט מים לתוך מי פירות מרובים נתבאר דינו בתס״ב ס״ג וס״י ומעט מי פירות לתוך מים מרובים הניח המ״א שם א׳ בצ״ע:

ג״ז אסור עמ״א במנחות נ״ד א׳ בתוס׳ ד״ה אין בס״ח ואפשר לכוין כוונת הט״ז כן. ועמ״ש באות א׳ ובאות ד׳ אי״ה יבואר עוד:

פי׳ עמ״א מ״ש רש״י מתיר לכתחילה וכ״כ הב״י בשם הרמב״ם לאו בחדא גוונא הוא (ומש״ה לא כתב דרש״י והרמב״ם מתירין לכתחלה) כי רש״י פסחים מ״ם ב׳ פירש חסיסי קמחא דאבשונא משמע קמח מקליות והר״מ ז״ל פ״ה מחו״מ ה״ג כתב מבשלין קמח קלוי והוא מתוספתא כמ״ש המ״מ ובה״ה אין מבשלין קמח מכרמל וכמ״ש הב״י בתס״א יע״ש וזה שנסתפק המ״א בקמח עצמו שנקלה לא בקמח מקליות ועח״י אות ד׳ ולמ״ש א״ש ועא״ר אות ג׳. ובמצה הנמצא קמח אף דיעבד אוסר המ״א הקמח ברוטב ואפשר גרע מקליות וכאמור ואף בקליות י״ל דיעבד ועא״ר שם:

וטחנו עמ״א ועט״ז ג׳. אין לעשות מצות עבים ביותר עסי׳ ת״מ ס״ה: