משעה עמ״א. ער״מ ז״ל בפירוש המשנה וזמן מנחה נמי משתנה לפי הזמן וע׳ סימן תמ״ג בט״ז א׳ אף לענין סעודה תלוי בשעות זמניות ויש סיוע מכאן. ומשמע דאם התחיל בהיתר ונמשך עד לאחר ט׳ אין מפסיק עסי׳ רל״ה ותרנ״ב ס״ב וט״ז ד׳ ותל״א אבל התחיל אחר זמן איסור ודאי פוסק ועס״ג:

מעט עמ״א א״י רבותא היל״ל אף מעשה קדירה שרי כמ״ש באות ח׳ דמצה מפוררת ומבושלת מותרת. וזה טעות דאדרבה דוקא פירות ודגים הא מה׳ מינים לא ומ״ש לקמן באות ח׳ לענין מצה בבוקר קאמר דמבושלת שרי הא אחר ט׳ אף זה אסור ועפר״ח. וער״מ פי׳ המשנה ריש ע״פ וקשה קצת מ״ש דלחם לא הא איכא מצה עשירה וע׳ פירוש הרע״ב שם:

או עמ״א ועח״י אות ג׳ דבעירובין נ״ה ב׳ בתוס׳ ד״ה כל מיירי בירק מבושל עם פת. וכ״נ משבת ק״מ ב׳ בר בי רב דלא נפישא ליה ריפתא לא ליכול ירקא דגריר ללחם ובמבושל אין גורר ללחם ועא״ר אות ג׳ הקשה בזה ולמ״ש כאן נראה כמ״ש. ותמרי עסי׳ ר״ח במ״א אות כ״ה יע״ש וכאן משמע כל הפירות מעט שרי לבד ה׳ מינים:

מעט עמ״א ודעת הב״ח ב׳ כוסות היינו ב׳ רביעית הוי טובא ומש״ה בין הכוסות רשאי לשתות אף מעט דמצרף עם הב׳ כוסות וגריר משא״כ קודם לילה לא מצטרף הואיל ומפסיק הרבה וע׳ ט״ז ולפ״ז שיעור יין רב ידעינן ב׳ רוב רביעית והמ״א כתב דלק״מ דא״נ ב׳ כוסות הוי מעט הוי כאכילה א׳ כו׳ והראיה דמייתי דעכ״פ היה ראוי לאסור לשתות בין הכוסות דכל דאפשר למעט עדיף טפי אפי׳ באכילה אלא דטובא גריר וא״כ כל מה דשותה טפי מעלי טפי דגריר וא״כ אין לידע כמה נקרא הרבה אלא הואיל ובהכרח שותה ב׳ כוסות כל מה ששותה יותר עדיף טפי ודוחק ועא״ר:

מצה עמ״א הוכיח דלא כב״ח דכל שיש מי פירות אף שיש מים הרבה יותר ממי פירות א״י י״ח בפסח מפסחים ל״ח כו׳ ומסי׳ קס״ח ס״ז עמ״א שם אות ט״ו וקפ״ח אות ט׳ ושם צידד והביא דיעות אי מ״ה חייב לאכול פת או מדרבנן ובפסח מחויב בליל א׳ כזית מצה ובסי׳ ר״פ משמע דהיו אוכלין בשבת פת שנילוש במי פירות חולין בטהרה עמ״א שם ומ״ש המ״א ופירש״י דמי פירות לבד אין מחמיצין וא״כ ל״ל לחם עוני ר״ל הב״ח שפי׳ דמה שכתב הטור מצה שנילושה במי פירות היינו בלי מים שאין בא לידי חימוץ והיינו דא״י י״ח דכתיב לא תאכל עליו חמץ וגו׳ תאכל מצות כל שבא לידי חימוץ ומי פירות בלי מים אין בא לחימוץ כו׳ א״כ אדרבה לשיטתיה מוכח דגם עם מים א״י י״ח דהוי מצה עשירה דאל״כ למה לי לר״ע לחם עוני פרט לשמן ודבש תיפוק שאין בא לידי חימוץ ש״מ אף עם מים א״י י״ח עכ״פ היכא שהרוב דבש והמ״א הוכיח אף הרוב מים א״י י״ח מפסחים ל״ח ומי״ט דג״כ שיאכל שיהא הרוב מים. ועב״ח וצ״ע שם ועפר״ח. ועמ״מ פ״ו ה״ה ותנ״ג ותנ״ד די״ל ממין הבא לידי חימוץ כו׳ אלא לשיטת הב״ח הקשה כן:

ומי שאין לו בליל א׳ וב׳ כ״א מצה עשירה עם קצת מים יאבל ולא יברך אכילת מצה דספק הוא וגם י״ל דנהי דלא מקיים לחם עוני מ״מ מקיים מ״ע אכילת מצה ואפשר אף נילוש בלי מים כן ועא״ר ח׳:

מצה עמ״א נפוחה וכפולה אף קודם ה׳ אין לאוכלה דלרוב דיעות מצה כשירה היא ויי״ח בלילה אסור לאכול כל היום ומ״ש בי״ג מותר עא״ר ו׳ בליל י״ד ג״כ שרי ובכ״ג מנהג קושטנדינא שלא לאכול מצה מר״ח ועט״ז א׳:

מותר עמ״א מ״ע מותר להאכיל לקטן בידים רק בהגדה דכתיב והגדת לבנך אסור דל״ש בעבור זה מאחר שמילא כריסו ממנה ועמ״ש לקמן בחיוב הגדה קטן חינוך דרבנן רק מ״ע על האדם לומר לקטן. ועסי׳ רס״ט. והנה מצות דרבנן י״ל עדיפי ממ״ע דהוי לא תסור עי״ד רל״ט נשבע על ד״ס אין שבועה חלה יע״ש:

ונילושה עמ״א ועח״י דספק הוא וא״י י״ח בפסח ואסור לאכול ע״פ כל היום. אבל מבושלת וקניידלי״ך מותר לאכול דא״י י״ח בפסח במבושלת בכ״ר. והיינו קודם מנחה קטנה הא מתחלת שעה עשירית אף קניידלי״ך אסור דמשביע ה׳ מינים וכנראה באות ב׳ דוקא פירות ובשר ודגים שרי לא ה׳ מינים. ומטוגן באלפס בשמן בלי מים צ״ע די״ל דיי״ח ואסור לאכול כל היום דלאו בישול הוא כשחל ע״פ בשבת אין לטלטל מצת מצוה בשבת דאיסור דרבנן לאכול וגם אין ראוי ליתן לקטן או לעכו״ם כי רוצה להיות שלימים ללילה הוי טילטול שלא לצורך אע״ג דאוכלין מותר לטלטל עסי׳ ש״י מ״מ זה אסור באכילה ע׳ סי׳ תמ״ו במ״א ג׳ חלבים וטבל יע״ש. ועסי׳ תמ״ד אבל שאר מצות דראוי לתרנגולים וכדומה שרי לטלטל אם דעתו לכך: