עד עמ״א תה״ד סי׳ קל״ז וע׳ ב״י דהגדה בלילה בשעה שחייב לאכול מצה ומרור וד׳ כוסות הרמוזים בל׳ גאולה מצה בעינן בלילה יע״ש ולא ביה״ש. הא ערבית יכול להתפלל בעוד יום. משא״כ שבועות ערבית בלילה שיהא תמימות עסי׳ תצ״ד ט״ז. וסוכות הקידוש בלילה דוקא דאין קידוש אלא במקום סעודה ולא יאכל עד הלילה כבסי׳ תרל״ט בט״ז י״ב משא״כ לתה״ד י״ל דרשאי לקדש בסוכה בעוד יום ואי״ה בתרמ״ג יבואר מזה. ועח״י כאן ולבוש הביא דברי תה״ד. עסי׳ תצ״ד בט״ז מ״ש שם:

בכלים עמ״א עי״ד ק״ך בט״ז י״א וש״ך י׳/ט יע״ש מזה ומ״ש במהרי״ל על שולחן מיוחד עסי׳ תנ״א במ״א ב׳ וכלי כסף שאין משתמשין אלא בצונן די בשטיפה דיעבד עכ״פ ולא חיישינן שמא ישתמש בהם כו׳:

ישב עמ״א ישב בשי״ן משמע ולא על הקרקע ובמרדכי גורס יסב בסמ״ך (ט״ס ישב) כי אף העני צריך היסיבה על צד שמאלו ואם יש לו ספסל יסב עליו וא״ל צריך היסיבה על הקרקע ע״צ שמאל ע׳ פסחים ק״ח א׳:

עמ״א וכ״כ הט״ז ב׳ ולכאורה ממה דלא חלקו המחבר והר״ב באטר נמי בשמאל כ״א ע״כ הטעם שמא יקדים כו׳ ומ״מ נ״מ דאי לטעם הסיבת ימין אין היסבה דדרך לאכול בימין ע׳ פסחים ק״ח א׳ ולמ״ש הר״ב בס״ז ב׳ כוסות ראשונות אם שתאן בהיסבת ימין ראוי לחזור ולשתות בהיסבת שמאל וי״ל דסובר לטעם סכנה נמי הסיבת ימין דיעבד אין היסבה וחוזר ושותה בהיסבת שמאל ועפר״ח הביא ראיה מפרקדן יע״ש:

א״צ היסבה עמ״א דתוך יב״ח אין מיסב וגם הקיטל אין לובש דלא כט״ז ב׳ והטעם כי בתר״י בט״ז ב/ ומ״א ה׳ ב׳ טעמים ולטע א׳ אסור לאבל ללבוש הקיטל ולטעם ב׳ בלא״ה נכנע וא״כ יש לחוש לטעם הא׳ ויראה גם המ״א והט״ז וב״ח ז״ל דכתבנו אין לאבל להיסב היינו על המטה כבודה וכלולה אבל היסבה בעי עיין אות ג׳ על ירך חבירו או מטה על צדו במטה וכר א׳ תחת ראשו ועח״י ולמ״ש א״ש. ומ״ש תוך שלשים כו׳ עי״ד שצ״א ש״ך אות ב׳ ג׳ ותר״ס משמע יב״ח או אבל ברגל לא תוך שלשים על שאר קרובים וצ״ע קצת ולאחר יב״ח בשנה מעוברת פסק האבילות עי״ד שצ״א בש״ך ב׳. ואירע אבל בי״ט דחל עליו שבעה י״ל הואיל ובזמן התלמוד כופה מטתו אין חייב בהסיבה כלל עט״ז בזה:

אפילו עמ״א עב״י דאמר מדלא אמר אסר להו ש״מ בנותן רשות שרי אבל בלא רשות אסור בתלמיד אצל רבו ובן אצל האב מסתמא מוחל לו ומ״ש כל הפטור כו׳ עח״י י׳ מסוכה בירדו גשמים אין ראייה דמצער גופו מש״ה אין להחמיר משא״כ בשאר דברים והניח בצ״ע. ועב״י ריש ה׳ ציצית יע״ש. ומיהו אם יש דיעות דצריך לעשות כך ומחמיר אע״ג דהלכה דפטור אין נקרא הדיוט משא״כ כשאין שום דיעה נקרא הדיוט ועדיין צ״ע:

שנראה עמ״א וב׳ כוסות אחרונים אין רשאי לשתות ביניהם א״כ לא מהני תנאי זה וגם תנאי אם לא אשתה בהסיבה אשתה אח״כ לא מהני מכמה טעמים ועוד כדאי הוא ראבי׳ לסמוך עליו כיון שיש איסור שלא לשתות בין שלישי לרביעי ואף לאחר כוס ד׳ לא יעשה כן ויש לי הערה בכאן כי המחבר בתע״ט בכוס ג׳ לא הזכיר אם שתה בלא הסיבה מהו דינו ובת״פ בכוס ד׳ כתב אם שתה בלא הסיבה יברך על כוס ה׳ פה״ג והטור הזכיר בשניהם. ואי דכ״ש השתא כוס ד׳ דצריך לברך שנית לא נראה כמוסיף כ״ש בכוס ג׳ דא״צ לברך שנית כמ״ש הט״ז שם אכתי היא גופא היה לאשמועינן דאין מברך בני אם חוזר ושותה בהסיבה ועוד דה״א דבכוס ג׳ אסור לשתות בינו לד׳ משא״כ בד׳ אין איסור דמי שתאב לשתות שותה כוס ה׳ כבסי׳ תפ״א:

הוי יודע דבתע״ט כתב הר״ב דכוס שלישי יכול לשתות ממנו כ״פ רק מכוס אחר אסור א״כ לכאורה אם כוסו גדול אף בין ג׳ לד׳ שותה בהסיבה מאותו כוס ושוב ראיתי בלבוש כתב ג׳ וד׳ לא יחזור למלאות ולשתותו והראה מקום לתע״ט זה יורה כמ״ש ועמ״א שם כתב כשהיה דעתו מתחלת הברכה ע״ז והח״י שם אות ד׳ דמסתמא דעתו על כל הכוס ואי״ה יבואר שם. ואיך שיהיה מהני תקנה דהמ״א אחר כוס רביעי כשנשאר לו מאותו כוס עדיין חוזר ושותה בהסיבה דלמאי ניחוש לה וה״ה וכ״ש בכוס שלישי כה״ג דמכום א׳ רשאי לשתות כ״פ וכאמור:

עמ״א וצריך לחזור ולשתות ג׳ כוסות על הסדר עפר״ח ולא מיקרי מוסיף ולא יצא כתיקון חז״ל ויראה דיברך על כל כוס:

שותין עמ״א וע׳ אות י״ז. ודע שמ״ש המחבר שיעור הכוס רביעית וישתה כולו או רובו לכתחלה כולו ודיעבד רובו פי׳ מלא לוגמיו רוב רביעית וזה מ״ש בגמרא פסחים ק״ח ב׳ רובא דכסא יצא ולכתחלה בעינן רביעית וסגי בכך אף כוס גדול הרבה עתוס׳ שם ד״ה רובא וי״א הם הרמב״ן וה״ר ש״ט כמו שציין באר הגולה סוברים רובא דכסא דיעבד אף מחזיק כמה רביעית בעי דיעבד רוב הכוס וממילא לכתחלה בעינן כל הכוס אף מחזיק הרבה וע׳ ט״ז אות ח׳ דמש״ה יקח כוס קטן וע״ד המדבר שותין הרבה ב״א לכתחלה מכוס א׳ היינו לדיעה א׳ אבל לי״א אה״נ דבעי לכ״א לכתחלה כוס בפ״ע ועפר״ח ולמ״ש וא״ש דלדיעה א׳ דכן הלכה ואף לכתחלה צריך שלא יהא הכוס פגום כבסי׳ רע״ב כיון דכוס שלם הוא שותין הרבה ב״א ושרי לכתחלה ועמ״ש אי״ה באות י׳ מזה:

וי״א עמ״א י״ל דהוא דעת הרמב״ן ז״ל כמ״ש באות ט׳ לכתחלה צריך לשתות כוס שלם ודיעבד יוצא ברובא דכסא ועי תוס׳ ריש ע״פ ד״ה ולא יפחתו ב׳ ופר״ח כאן וי״ל כי המחבר הביא וי״א למי שרוצה להחמיר יעשה כן והלכה א׳ בסתם ע״כ שפיר אמר דאף הרוצה להחמיר א״צ לשתות לכתחלה כ״א רוב הכוס כשיש ברובא רביעית וה״ה דמידי ספיקא לא נפקא וד׳ כוסות דרבנן וספק דרבנן לקולא ודוקא היכא דמיעקרא תקנתא דרבנן לגמרי לא אמרינן ספק דרבנן לקולא כדבעינן למימר אי״ה בתע״ג ועמ״ל פ״ז ממצה ה״ח ופ״א מה׳ מגילה הי״א משא״כ כאן לא מיעקרא דהא דיעבד יצא ברוב הכוס אפי׳ לי״א ומש״ה לא הביא המחבר דלי״א צריך לכתחלה שישתה כל הכוס וכאמור ויש ליישב עוד בע״א ואין להאריך:

שלא עמ״א וע׳ אות ז׳ שיעור רביעית ביצה ומחצר עם הקליפה ואם ממלא ב׳ קליפות מביצת התרנגולת זה שיעור רביעית כטעם עח״י בשם מהרי״ל:

מפני עמ״א הנשבע שלא ישתה יין בסתם חיילא בכולל גם אפסח ואי נאמר דמי צמוקים אין בכלל השבועה יוצא במי צימוקים ע״ש בשם מהר״ש הלוי תי״ד סי׳ י״ב וכ״כ א״ר אות י״ו ולפ״ז אף נשבע בפי׳ שלא ישתה יין בליל פסח חיילא דהא אפשר במי צימוקים והיינו שאין כופין אותו להתיר שבועה עב״ח תפ״ה וי״ד רל״ט ס״ו ואי״ה יבואר בתע״ה ותפ״ה מזה:

אדום עמ״א היינו יין ענבים שיש לו מראה אדמימות זכר למכת דם במצרים כחרוסת זכר לטיט. ומ״ש עסי״ קע״ד ראוי להיות קע״ה אות ג׳ אדום ולבן אי מברך הטוב והמטיב ועסי׳ רע״ב ס״ד מקדשין על יין לבן והרמב״ן פוסלו לקידוש ועא״ר א׳ דוקא לבן ביותר יע״ש ועסי׳ קע״ד לענין תוך הסעודה אי א׳ מברך לכולם:

אפי׳ עמ״א ועסי׳ תפ״ג במ״א ב׳ אם אין לו ד׳ כוסות אלא ג׳ או ב׳ או א׳ איך ינהוג:

יין מבושל וקונדיטון עסי׳ רע״ב יין שנותנים לתוכו עשב שקורין פאל״ץ או וירמי״ט יבואר אי״ה בתע״ג:

גם עמ״א ובמגילה ג״כ עיקר הנס ע״י אסתר היה. ובע״ץ כתב אע״פ דבסוכות ג״כ היו באותו נס בעשה ד״ת פטורים ובעשה דרבנן תקנו דחייבים ועתוס׳ מגילה ד׳ א׳ ד״ה שאף הן משמע במצה נמי מדרבנן ראוי לחייב נשים והקישא לד״ת ועסי׳ תרע״ה ט״ז ד׳ ותרפ״ט מ״א ה׳. ולפ״ז אשה שיש לה בן שהגיע לחינוך ואין לה כ״א ד׳ כוסות מצומצמות תשתה היא ותאמר הגדה והבן ישמע ממנה דהיא הוה חד דרבנן והבן תרי דרבנן ועסי׳ תר״מ בט״ז ומ״א ב׳ בן שהגיע לחינוך בן ה׳ או ו׳ כל חד לפום חורפיה ועסי׳ שמ״ג במ״א א׳ בענין חינוך בת ואי אשה מחוייבת לחנך בנה:

כוסו עמ״א ועי׳ טור כתב טוב ליתן יע״ש ועפר״ח ועמ״ש באות הקודם ועב״ח אם יש לו כוס גדול א״צ למלאותו כולו או רובו ונראה דאם אין לו יין רק מצומצם אף בממלא מיעוט כוס כדי רביעית ואף ע״י מזיגה כל שראוי לברך פרי הגפן שפיר דמי באם אין לו יין הרבה: