כזית עמ״א עיין פסחים ק״כ א׳ פירש״י ורשב״ם ז״ל ורא״ש יע״ש ודיעבד יצא בכזית א׳ אבל הט״ז כתב הטעם דחביבה מצוה יאכל ב׳ זיתים וצ״ע קצת. מ״ש המחבר יהא זהי״ר זהירות הוא שיאכל קודם חצות הא עבר יאכל אחר חצות דמידי ספיקא לא נפקא והרי״ף השמיט מימרא דרבא פסחים ק״כ ב׳ והר״מ ז״ל בה׳ מצה פי״ח הי״ד להרחיק מעבירה יאכל קודם חצות וא״כ י״ל הלכה כן כהר״מ ז״ל וגם הרי״ף סובר כן ועפר״ח וא״כ אף מרור דרבנן אם לא אכל קודם חצות יאכל אח״כ ול״ש לומר ספק דרבנן לקולא כה״ג. ועתוס׳ מגילה כ״א א׳ ד״ה לאתויי הלל דרבנן אין להחמיר כ״כ מרור הוא כעין של תורה בזמן המקדש והתם לאחר חצות לא מש״ה יאכל בלא ברכה כאמור מ״ש המחבר יאכלנו בהיסבה עפר״ח ובר״מ ז״ל לא מצאתי שיהא פסח צריך היסבה ובפ״ח ה״ו כתב כורך מצה ומרור לא פסח עמהם וא״כ למ״ד אפיקומן זכר לפסח אפשר דא״צ היסבה וצ״ע קצת בזה. עשו״ת הרשב״א ז״ל תמ״ה באכילת מצה ואפיקומן אחר חצות:

בלא עמ״א עסי׳ קע״ט אות ג׳ וכאן ל״ש זה דודאי מה שמוסכם בדעתו בטעות היה דאלו ידע שלא אבל אפיקומן כו׳ ומ״מ צ״ע קצת בזה:

יטול עמ״א ועסי׳ תע״ה אות א׳ ומיהו יטול בלא ברכה ובפרט היכא שיודע שלא הסיח דעתו שלא יברך:

לא עמ״א וכ״כ ע״ש ופר״ח למ״ד בהמ״ז אין טעון כוס יאכל אפיקומן ויברך בהמ״ז בלא כוס עסי׳ קס״ב ס״א וע׳ א״ר כתב דפסח תקנו כוס שלישי אחר גמר אכילה יעוין שם:

ויסמוך עמ״א כ״כ הר״ד אבודרהם הביאו הב״י שלא אמרו אם טעם אחר הפסח שיביא פסח שני וכ״ש אפיקומן ומלת בתוך הסעודה עמ״ש בט״ז ופר״ח יע״ש:

שימור עמ״א מ״ש ולא אכל מאותה מצה תוך הסעודה כתב בראשונה (לדידן בסי׳ תפ״ב) עפר״ח הביאיתיו בט״ז. ומ״ש המ״א אחר הלל הוא ציון בפ״ע וקאי עמ״ש המחבר אפי׳ לא נזכר עד אחר הלל כו׳ והמ״א פוסק כן מסברא דנפשיה ומשמע לכאורה דלא כהמחבר אם נזכר בין שלישי לרביעי יאכל ויברך בהמ״ז בלא כוס בפרט לדידן בכל השנה אין נוטלין כוס לבהמ״ז והטעם בין שלישי לרביעי לא ישתה ואם נזכר לאחר כוס ד׳ יאכל ויברך בהמ״ז ויאמר עוד הלל על כוס חמישי עסי׳ תפ״א מ״א א׳ ועח״י ז׳ ואי״ה שם יבואר עוד בזה: