פרשת הקרבנות עמ״א. ורבינו הגדול בתב״ש במס׳ ברכות אות י״ב כתב דהקרבתי אבעלים וכלומר שנתן לכהן וכהן מקריב א״כ א״צ לעמוד יע״ש ומ״מ פ׳ התמיד ראוי לעמוד שקורין בציבור בקול רם ע׳ סי׳ מ״ו בב״י שרש״י היה מברך ברכת התורה פעם שנית על פ׳ התמיד יע״ש. עמ״ש בסמוך מזה:

ויכוין עמ״א כי הקורא בלא יה״ר אין כמקריב רק לרווחא יכוין בפירוש כקורא עיין טור וב״ח. בסידורים נדפס יה״ר כאלו הקרבנו קרבן התמיד וי״ג הקרבתי וזה יותר טעות כי הקרבתי בחטאת ואשם אבעלים קאי כמש״ל משא״כ תמיד אין יחיד מיקרי בעלים ובטור כאלו קרב התמיד במועדו ועמדנו על מעמדו כי צריך שליח וזה נכון:

פסוקי מוסף עמ״א עיין לבוש וב״ח וי״ל מ״ט לא יאמרו יה״ר אחר פסוקי מוסף כמו אחר התמיד ואף שאין מכפרים כמ״ש הלבוש ברפ״ג מ״מ יאמרו כך ועוד פסוקי מוסף ר״ח מכפרים. ואפשר לא תקנו כי אם על התמיד שאין הפסק. והטור שכתב דלמה להזכיר אע״פ שא״א יה״ר מ״מ למה הוא מזכיר עמ״ש באות א׳:

כדי עמ״א וכל שאין מפורסם או שאין קורין בתורה מזכירין אותה אצל התמיד. ובר״ה א״א ובראשי חדשיכם לבוש סי׳ תקפ״ד ס״א שיש להעלים ר״ח וכ״כ בתקפ״ב סעיף ו׳ ועמ״א שם ה׳ ואין הכרע ומ״מ המנהג שלא לומר והמשנה ידו על התחתונה ותדע דמזכירין ר״ח לפרש׳ ר״ה הכל יודעין שהוא ר״ח ואי דאין קורין למה אין קורין ויוציאו ג׳ אלא להעלים ובמקום אחר הארכתי וכאן אין להאריך ואי״ה בה׳ ר״ח יבואר עוד:

יש עמ״א ועא״ר קצת מתנועעים תנועה משובשת שהגוף עומד על עמדו רק בראש הופך פעם לימין ולשמאל דרך גאוה וע״ש אין לעשות כן והכל לפי מה שהוא אדם אם מכוין היטב בתנועה יתנועע ואם לאו יעמוד כך ולבד שיכוין לבו: