וחזר עמ״א. משמע דוקא שאמר מקדש ישראל והזמנים הא חזר ואמר ישראל והזמנים בלא מקדש אין כלום דמשמע דקאי אמ״ש מקדש השבת ישראל והזמנים ואין היום שבת ועא״ר ז׳ שי״ל מקדש השבת וישראל בוי״ו כשחל בשבת וי״א בלא וי״ו ואם שכח כשחל בשבת ולא סיים של שבת רק מקדש ישראל והזמנים יצא כ״ג יע״ש. עסי׳ ר״ו שיעור כדי דיבור ד׳ מלות בט״ז ומ״א ג״ד. ושם מבואר זה בשתיקה הא בהפסק בדיבור אפי׳ מלה אחת הוי הפסק וחוזר יע״ש ותב״ש י״ד סימן י״ט וזה בין מצוה לברכה משא״כ כאן כל שלא אמר ד׳ מלות וחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים יצא ועתוס׳ ברכות י״ב א׳ ד״ה לאו הא לאחר כ״ד חוזר. ולפ״ז אף התחיל רצה כל שלא אמר ד׳ מלות יצא:

אחרי עמ״א ועסי׳ ר״ט ועסי׳ רס״ח במ״א אות ה׳ כתב דכאן אף אם הזכיר באמצע כיון שחתם שלא כדין גרע טפי משא״כ התם והניח בצ״ע וכאן חזר ומפרש דמיירי שלא הזכיר באמצע כו׳ ועא״ר ברס״ח אות ז׳ ומ״ש המ״א משמע אם חתם ולא הזכיר באמצע יצא מוכרח היא לשיטתיה כאן שפי׳ דאם א״י שהוא י״ט לא יצא דמיירי שלא הזכיר באמצע ומינה כל שסיים כדין אע״פ שלא הזכיר כלל י״ט באמצע יצא ולפ״ז מ״ש המחבר בס״ג שכח אתה בחרתנו כו׳ נמי מיירי בלא סיים של י״ט והוא דחוק. אלא כאן כל שלא הזכיר החתימה בסוף ודאי חוזר לראש ומש״ה אם אמר יעלה ויבא אע״פ שלא אמר עדיין בא״י אין חוזר לומר אתה בחרתנו. עב״י בשם א״ח אפי׳ שבת אם הזכיר שבת ביעלה ויבא משמע לכאורה דאין להזכיר וי״ל דה״ק אם שכח גם ביעלה ויבא חוזר לראש כל שלא אמר בא״י כו׳. ומ״ש המ״א מקדש ישראל לחוד יצא עח״י ד׳ חולק משא״כ כשיאמר ישראל והזמנים ולא שבת יצא. ונראה אם הזכיר י״ט באמצע וסיים מקדש ישראל לחוד יצא ממ״נ או כמ״ש המ״א כאן או כמ״ש בס״ח דכאן גרע שחותם בשל יום אחר משא״כ כה״ג לא חתם בשל יום אחר וספק ברכות לקולא ואף לא הזכיר באמצע להמ״א יצא וספק לקולא:

וא״א עמ״א עסי׳ רס״ח בימיהם ג״כ בפסח לא היו אומרים ומ״מ אומרים ויכולו בקול רם עד לעשות וקדיש שלש אחריו דהא עיקר נתקן משום י״ט עסי׳ רס״ח:

אין עמ״א והט״ז אות א׳ כתב שמקדש כה״ג וספק ברכות לקולא:

צריך עמ״א קשה דבתכ״ג ס״ג ספק המחבר דהש״ץ מזכיר שבת באתה נותן שאומר באמצע התפלה משא״כ יחיד והיינו כמ״ש הרא״ש עט״ז א׳ ושבת כ״ד ב׳ וא״כ מ״ש כאן מהתם ועא״ר אות ח׳. ובשלמא ר״ח ושבת או חה״מ שחל בשבת אין מזכיר בעבודה כתי׳ הרא״ש וי״ל ועסי׳ רפ״ד וצ״ע: