ואומרים עמ״א. היינו שחרית פסוקי דזמרה משא״כ בכניסת י״ט א״א מזמור שיר ליום השבת בי״ט רק כשחל י״ט בשבת ועח״י ויש מקומות שא״א לכה דודי כשחל י״ט בשבת או בשבת חה״מ רק מזמור שיר ליום השבת ויש מקומות אומרים ומדלגין התנערי. ומ״מ לכו נרננה א״א. ויוה״כ שחל בשבת עסי׳ תרי״ט אומרים ויכולו ומגן אבות ועא״ר שם י״ח בשם שכ״ג אומרים מזמור שיר ליום השבת יע״ש ואין מקבלין שבת ומשמע אף במקום שמקבלין שבת כשחל י״ט בשבת ביוה״כ לא:

לקרות עמ״א ועט״ז בשם הע״ש מ״ש שם משמע גירסתו היה לגמור יע״ש:

קורין עמ״א מגילה כ״א א׳ ב׳ דאף להוציא אחרים י״ח שרי כה״ג. אבל בשאר דברים אף שאין מי שיוציא אותם אסור דמבלבלין זא״ז ור״ה ויה״כ יש סידור לפני כ״א וחביב יהבי דעתיה עסי׳ ק״א:

ומפטיר עמ״א וע׳ מגילה דף למ״ד ועסי׳ קל״ז במ״א אות ז׳ באורך:

ועיין לעיל עמ״א לדידן אין מכריזין שלא לומר גשם דנראה כממאנין בגשמים לכך אומרים הקהל וש״ץ בלחש במוסף משיב הרוח ומוריד הגשם ובקול רם פוסק הש״ץ ויחיד פוסק במנחה משא״כ במקום שאומרים בקיץ משיב הרוח ומוריד הטל מכריז השמש במוסף משיב הרוח ומוריד הטל ופוסקין בלחש מלהזכיר גשם עסי׳ קי״ד ולבוש שם. ובש״ע מכריז ומזכירין במוסף גשם בלחש יע״ש:

עיין פרישה מ״ש הט״ז מכאן ואילך אין שואלין בגשמים הא מערבית פסק ותי׳ דנ״מ אם טעה והתחיל ברך עלינו ביוצר מזכיר טל ומטר לא במוסף ועסי׳ רס״ט ס״א ומשמע בי״ט נמי גומר אותה ברכה ומשמע אף לדידן דמפסיקין במנחה מ״מ בשאלה כבר פסקו בערבית והבן זה. ומ״ש דיעה א׳ וב׳ במוסף אי גומר הברכה יע״ש:

הב״ח ז״ל הראה כאן לתקפ״ד ותרמ״ד ותרס״ח ועסי׳ תקכ״ט במ״א וי״ו ורפ״א וצ״ע קצת במ״ש דהאידנא מאריכין בפיוטים משכימים בכל י״ט דמשמע בב״ח דוקא שמיני עצרת גשם והזכרת נשמות וה״ה כדומה וי״ל מ״מ תוכחת מגולה על אותן שעוברים זמן ק״ש ותפילה לאחר שליש היום ממש בקיץ דאסור לומר עם הברכות ול״מ דעוברין זמן ק״ש ד״ת רביעי היום ומיהו בק״ש קטנה יוצאין בדוחק וזה בשבת וי״ט ובחול צריך להניח תפילין בק״ש קטנה ועסי׳ נ״ח מזה מ״ש:

דיני הלל עסי׳ ותכ״ב ובמ״א ו׳ ז׳ ועיין עולת שבת בשנים שעמו אפי׳ הגיעו לחינוך סגי ואי״ה בתכ״ב יבואר. ועסי׳ ת״ץ ס״ה שם יבואר קצת דיני קריאת התורה בי״ט אי״ה: