קשה לי כו׳ עמ״א עח״י ועפר״ח בזה. ומ״ש ממתינין בקידוש עד צ״ה ובט״ז כתב אף בתפלת ערבית ממתינין וכבר כתבנו בזה ועסי׳ רע״א במ״א א׳. להיות נעורים בלילה ונדפס סדר הלימוד בזה הלילה. ומתפללים מיד כשיאיר היום אע״ג דראוי לאחר הנץ עסי׳ פ״ט במ״א א׳ מ״מ מפני הטורח יע״ש. וענ״י עסי׳ ד׳ ס״ג (ט״ס עבי״ד וצ״ל עסי׳ ד׳) ואם ישן שינת עראי או ידיו מטונפות אפ״ה צ״ע אם יברך ענ״י בבוקר ועא״ר שם אות ח׳ ובפריי שם וגם בניער כל הלילה ראוי לשמוע הברכה ענ״י מאחרים. ואפשר דהעולם סומכין ומברכין ענ״י בעשה צרכיו מקודם וידיו מטונפות דהוי ס״ס ולכן מברכין ועדיין צ״ע. וברכת התורה ודאי מברכין דאין כוונותינו רק ליום ולילה. וק״ש יקרא אחר צ״ה דבשאר ימות השנה יוצא בק״ש שעל מטתו כו׳ ומיהו מש״ה יוכל להתפלל ערבית מבע״י ולקרות ק״ש בלילה אח״כ כמו בכל לילה ועט״ז א׳. ובענין טעם עליון ותחתון יש בו להאריך ואמנם כבר האריך בעל צהר התיבה המדקדק הגדול המפורסם ודבריו א״צ חיזוק בידוע:

כל הבכור עמ״א ועסי׳ ת״צ שבשבת צריך לקרות זיי״ן מתחילין עשר תעשר משא״כ בשמיני עצרת אף בחול מתחילין עשר תעשר כבסי׳ תרס״ח במ״א ד׳:

וה׳ בהיכל קדשו עמ״א ואומרים יציב פתגם אחר פסוק ראשון של הפטרה עט״ז א׳:

אסור עמ״א ומשמע דא״ח סוכות מותר להתענות ובתכ״ט אות ח׳ דמנהג שלא להתענות בכל א״ח אף אחר סוכות יע״ש ועיין במ״ל פרק ששי מהלכות כלי המקדש הח״י הקשה על המ״א דבימי המקדש כשחל שבועות בשבת היו מותרין בהספד ותענית ביום ראשון א״ח דלא ליתן מקום לצדוקים חגיגה י״ז א׳ יע״ש והנה י״ל כמ״ש הלבוש כאן דעתה אין מצויים צדוקים בינינו מש״ה אין לחוש להם ואסור להתענות בא״ח יע״ש והיינו דודאי כל ז׳ ימים יש תשלומין ומפני זה לבד אין לאסור התענית כל ז׳ ימים רק א״ח הואיל ואם חל בשבת בזמן המקדש היה יום טבוח אחר השבת ומ״מ צ״ע קצת ודברי הלבוש ג״כ צ״ע במ״ש דיום טבוח אחר השבת שזה לב״ש לא לב״ה וצ״ע:

זמן שהחיינו עמ״א תע״ג וב״ח שם משמע דיש תשלומין כל ז׳ ולדינא ספק ברכות לקולא עא״ר כאן ד׳. ואם נזכר ביום א׳ בשחרית אומר זמן וכן קידוש אם שכח בלילה יקדש בשחרית אשר בחר בנו עסי׳ ער״א:

מתחלת עמ״א בשני ג״כ אין להתענות דמשה רבינו אמר להם לקדשם לתורה:

לשטוח עמ״א ואין להריח בעשבים ולברך עליהם מברוך שאמר עד אחר תפלות י״ח דלא עדיף מברכת הטלית בסי׳ ס״ו שלא יפסיק א״ר אות י״ב ועח״י:

הלב עמ״א ועב״י מה״ח כלל ע״ו אות ה׳ ואין להתיר בשבועות כלל כ״א כמו בשאר השנה להמתין שש שעות דוקא אחר בשר או אחר גבינה קשה ולאכול צנון שחתך בסכין חולב אחר בשר תוך ששה שעות י״ל דאסור עי״ד סי׳ פ״ט וצ״ו. מ״ש וידוע דם נעכר ונעשה חלב י״ל הא קיי״ל בנדה ע׳ א׳ איבריה מתפרקין וכ״פ הר״מ ז״ל פ״ד מה׳ משכב ומושב ה״א וצ״ע:

כמו עמ״א עשה כלומר דל״ת ב׳ תבשילין א׳ בשר וא׳ חלב זכר לב׳ כבשים דז״א אף דפסח נוהגין צלי וביצה יש טעמים בעים דבעי רחמנא ופרקינן וכאן זכר דבעי להביא ב׳ לחם עמהם כבאות ח׳ הוא זכרון לב׳ הלחם:

וצריכים עמ״א אם מרדה בשר והופכו ולקחו לחם חלב וי״ל אוסר רק כ״ק אף בולע שמן במרדה עי״ד ק״ה בש״ך אות כ״ג ועמ״א תנ״א אות ל״ז. מרדה אב״י אסור כי דוקא בקונה פת מעכו״ם הוי דיעבד עי״ד ק״ח ובט״ז אות ח׳:

זכרון עמ״א של חיטים ולא שיפון ועמ״ש באות ה׳ מדין ברכת הריח בין ב״ש לאחר תפלת י״ח כשחל שבועות ו״ז א״א פרקים חציו לכם וה״ה כל י״ט וכשחל במ״ש אומרים פרקים במנחה שבת עיין לבוש ובקצת סדורים במנהגים יש טעות בדפוס וצ״ל בע״ש יע״ש:

סיימתיו מהדורא קמא בבית מדרשו של הגביר המפורסם כהר״ר דניאל יפה מברלין נר״ו בשנת כי קרוב יום גאולה וישועה לפ״ק יום א׳ כ״ג לחדש אדר ועתה סיימתיו מהדורא שנייה פה ק״ק פ״פ דאדר ג׳ לחודש סיון התקמ״ג לפ״ק ובא לציון גואל ב״ב אמן. וגם אזכיר הטוב שעשה לי התורני הקצין כהר״ר זנוויל הערץ פעלד נר״ו ישלם ה׳ פעלם ומשכורתם אמן: