כל עמ״א הנה בב״י רמ״ד בשם סמ״ג מל״ת ע״ה י״א אמירה לעכו״ם מ״ה כל מלאכה לא יעשה בציר״י ובי״ט כתיב ושבת ק״ו ועיין לבוש רמ״ג וערש״י ב״מ צ׳ א׳ אמירה לעכו״ם שבות מדרבנן דל״ת יש שבות מ״ה ודרשא גמורה היא א״כ עיקר קרא בי״ט כתיב אלמא איסור אמירה בלאו נמי ומאי מבעיא ליה חסום פרתי ולכן פירש שבות דרבנן וגזרו אטו שבת עתוס׳ שם ועסי׳ תקמ״ג בחה״מ צידד שבות במקום מצוה לעכו״ם מותר לומר הא י״ט לא דהא אסמכתא עיקר בי״ט כתיב:

אמר ההדיוט הכותב ארמוז לך כאן מעט עיין לעיל ש״ז סכ״א מ״א כ״ט וי״ד רצ״ו בש״ך אות ד׳ ברי״ו טעות דהשמיט בשר נבילה בשול בשבת ולכאורה בשול בקדירתך בב״ח עסי׳ פ״ז וז״א דחומרא בעלמא הוא וי״ל השמיט בכיון שבת ונקיט בשר נבילה ובשבת מאי איריא נבילה ובתו׳ ב״מ צ׳ א׳ ד״ה חסום רק בשר אף כשר אלא בי״ט והלכתא הואיל ומדרבנן אסור ומהני ע״ת וא״כ בשל בשר נבילה בי״ט אסור דלית הואיל הא כשר שרי דהוי שבות דשבות ואת״ל שבות דשבות בי״ט אסור בלא מצוה וצורך גדול בשבת והעד מתקמ״ג חוה״מ זה למ״ד חוה״מ מדרבנן עיין סי׳ תק״ל משא״כ למ״ד דבר תורה י״ל י״ט וחה״מ דקיל שרי שבות דשבות אף שלא במקום מצוה ובשאר איסור משמע שבות דשבות שרי כנראה שהרי הר״ב אומר כן בי״ד רצ״ז שם באיסור לאו ואת״ל שאסור נקיט מילתא דפסיקא דכשר שרי לפעמים ביש צורך והפסד גדול לומר לעכו״ם בי״ט הילך בשר שלי ובשל לצורכך. ועיין הרמב״ן ז״ל פ׳ בא וברא״ם ז״ל והנה למ״ד יעשה בצירי אמירה לעכו״ם מ״ה ומינה לכל נפש יעשה לכם בצירי נמי בשר נבילה הילך ובשל לצורכך לדידן דאמרי׳ הואיל ובאמת למ״ד דלא דריש יעשה בצירי זה אסור מדרבנן עכ״פ ונפיק חורבא לקולא והבן זה. תו״ש עשה וביה״ש ל״ג שבות עב״מ צ׳ תוס׳ שם קידושין ל״ג והבן ותקי״ט ט״ז ז׳ והבן:

חוץ עמ״א אולי מדלא כתב חוץ מלאכה באוכל נפש להשמיענו דטילטול מרובה שרי בפירות הראויין לאכילה ביומן אע״פ שא״צ להם התירו הא דבר שאין ראוי לאכילה אע״פ שאין מוקצה כעצים יבשים על הגג ומטר עליהן י״ל אסור לשלשל מארובה וצ״ע ואי״ה בתקכ״ב יבואר עוד:

ויש עמ״א הכל לפי הזמן והצורך אם צריך לו דוקא שיתבשל היום י״ל שרי:

ע״י שינוי עמ״א תק״ד ס״א תבלין כו׳ ומלח ע״י שינוי משמע אף לכתחלה. וירומיל״ש לאקשי״ן ללוש מעי״ט הא להתוך שרי בי״ט דאין טוחן אחר טוחן ואפשר טירחא לטעם עדיף יחתוך מעי״ט וסחיטה אסורה בי״ט כמ״ש בס״ב וע״י שינוי אפשר שרי לדוך שקדים כה״ג. ועסי׳ תק״ו ס״ח שאור אסור והרי המחבר כאן פסק דוקא מכשירי אוכל נפש לחלק משמע אף מדרבנן שרי וי״ל דשאור עדיף טפי מעי״ט מהיום וי״ל מ״ה כה״ג אסור ואפ״ה ע״י שינוי מותר וצ״ע ואי״ה בתק״ו ותק״ט למכשירין יבואר עוד. ועיין פר״ח כאן:

אסרום עמ״א עט״ז ב׳ ועא״ר אות ז׳ וט׳ י״ל אסרום חכמים מ״ה דהכתוב מסר להם דומיא דחה״מ בסי׳ תק״ל והנך אפי׳ ע״י שינוי נמי אסורים ואם אין לו מה יאכל בי״ט כ״א לקצור וכדומה ע״י עכו״ם לכאורה ס״ס הוי ושרי שמא מדרבנן ושבות דשבות במקום דוחק גדול שרי כבסי׳ ש״ז ושמא אף ד״ת התירו במקום מצוה שבות עסי׳ רע״ו וצ״ע:

אין עמ״א עט״ז ג׳ די״ל באין צורך היום כלל לוקה עסי׳ תקי״ח אלא דמשמע אף לצורך היום אסור שפיר קשה מחמר נמי י״א דשרי בחצר בשבת וי״ט נמי שרי אף בר״ה עסי׳ רמ״ו במ״א אות י״ב:

ויש מתירין עמ״א בשם רש״ל בי״ט מוקצה מחמת איסור אע״ג דלא דחי בידים ונולד אסור הא מוקצה מחמת מיאוס בי״ט שרי ועמ״ש אי״ה באות ז׳:

לדבריהם עמ״א עיין בטור בזה ועצמות שנתפרקו בי״ט הוי נולד ואסור בי״ט משא״כ בשבת ועסי׳ ש״ח במ״א אות נ״ז יע״ש ועא״ר:

אוצר עמ״א ועיין דיני מוקצה לעיל סימן ש״י ושאר דוכתי:

סגי עמ״א דלהמתירין מוקצה בי״ט א״צ אמירה כלל רק להאוסרין מוקצה צריך אמירה וגרוגרות וצמוקים דדחיא בידים וחזו ולא חזי בעינן אמירה לכ״ע ומהני אבל לא חזו כלל לא מהני הזמנה כבסי׳ ש״י ס״ה:

וא״צ שירשום עמ״א פסק צריך שירשום וכ״ש פירות דיש מהן חזו ויש לא חזו דצריך שירשום:

מותר עמ״א ועט״ז אות ה׳ ומשמע בב״ח דצריך שירשום אסור להכין מי״ט לחבירו והמ״א אות יו״ד פסק ה״ה כאן א״כ אמאי לא כ״כ כאן וצ״ע: