ומנדין עמ״א עמ״ש בט״ז ובפתיחה כוללת וש״ה כתבנו בזה. ומ״ש מלאכה ע״י עכו״ם מנדין אותו לכאורה בי״ט ב׳ מיירי ועא״ר וע׳ ע״ש משמע לכאורה אפי׳ שבות דרבנן ע״י עכו״ם מנדין והיינו באין שם צורך גדול עסי׳ ש״ז וצ״ע ומ״ש שוגג אין מנדין לכאורה פשיטא ואפשר באומר מותר יה״א היה לו ללמוד קמ״ל. עב״י ועט״ז הביא מוקצה ונולד מותר בשני היינו נולד בא׳ או מוקצה בא׳ מותר בב׳ הא נולד בב׳ או מוקצה בב׳ אסור בב׳ כמו בא׳ עסי׳ תקי״ג ותקט״ו והוא פשוט. ואי״ה שם יבואר עוד:

מלקין עי׳ מ״א עפר״ח ושם דלאוין שאין בהם מעשה לוקה מכת מרדות ובפתיחה כוללת וש״ה כתבנו מזה ועסי׳ תע״ח ובפר״ח שם:

לכחול עמ״א משמע כל שאין חולי כלל אסור לכחול עמ״ש בט״ז מזה:

בני א״י עמ״א ועט״ז אות ב׳ בשם רש״ל דמתיר מלאכה בצינעא יע״ש:

בישוב עמ״א והיינו בדעתו לחזור:

אבל עמ״א ע׳ באות ה׳:

חוץ עמ״א יש איזה חסרון תיבות בדפוס וכל חוץ לתחום עדיין לא הגיע לישוב מיקרי. ועיין לבוש סיים אם דעתו לחזור והיינו אף שהיה בעיר כל שיצא חוץ לתחום שרי משא״כ אם אין דעתו לחזור כל שהיה פ״א תוך תחום ישוב הוקבע כמותן ואף כשהלך חוץ לתחום אסור יע״ש בא״ז משא״כ כשלא היה פ״א תוך התחום ישוב לא הוקבע ולכן לא השיג על הלבוש. בני א״י שבאו לח״ל כו׳ היינו בדעתו לחזור אין מנדין מפני המחלוקת או מפני שפשט איסור ע׳ אות ד׳. ובן א״י בח״ל ודעתו לחזור מבשל בלא ע״ת אף ע״פ שאסור לפרוץ גדר ואסור לברך והיינו כשחל י״ט ה״ו. ומתפללין ח״י כמקומן כמו בא״י אם דעתו לחזור אבל לובש בגדי יום טוב מפני המחלוקת ושלא לזלזל ביום טוב שפשט בכל הגולה: