אין עמ״א עור שלם כצ״ל הן מרגלים או מראשה עב״ח ועט״ז אות א׳ ועפר״ח מיקל:

אא״כ מולגו עט״א ועט״ז ב׳ ומליחת עופות עם הנוצות ומליגתם בכלי שני עי״ד סי׳ ס״ח:

להגביה עמ״א עב״ח דהוי לא זו אף זו יע״ש והקשה מגמרא י״א ב׳ כפירש״י מימר אמר כו׳ עט״ז מזה הא ביתידות מוכחא דאסור דילמא עביד עיבוד ובתוס׳ שבת מ״ט מהקושיא למה לי משום סופן תיפוק ליה דמותר העור בטילטול עד שמחלקין בין לח ליבש כו׳ ודילמא מש״ה אמר משום תחילתן להתיר אף ע״ג יתירות. ואף דאמר לפני הדורסן מאי קמ״ל כו׳ י״ל דא״כ פשיטא דל״ק די״ל מעי״ט לא דמי קצת לעיבוד וגזור אטו עיבוד אלא דקאי נמי אלא יגביהו וב״ה מתירין מעי״ט לא אלמא אסור בטילטול ועדיין מאי קושיא דילמא ע״ג יתידות מעי״ט לא דגזור אטו תיקון עיבוד הא טילטול מותר ש״מ טילטול לחוד נמי אסור:

לצלי עמ״א ועא״ר ה׳ ובי״ד ע״א והתם משמע דמולגין רגלים עם עורן ומוח עם עצמות דיש נקבים דקים וחלחולי מחלחל והדם יוצא ולא הוי כלי שאין מנוקב ובאמת צ״ע אם לא שנחלק בין עור על הבשר ובין הנפשט דנסתמין הנקבים והוי כשא״מ ולדינא מלח ע״ג העור בה״מ כה״ג דם שמלחו דרבנן אפשר לצדד ולהתיר כה״ג וצ״ע:

מעי״ט ודלא כנראה מרש״י י״א ב׳ בהופשטה בי״ט דשרי יע״ש:

כדי עמ״א ויש מחמירין בנוצה עפר״ח וא״ר ובט״ז כתבנו מזה ומיהו פלעד״ר וויש מאווזא שנשחטה בי״ט י״ל שרי לטלטולי בכל גווני דראוי להשתמש בו וכ״ת נולד הוא י״ל ביה״ש אי בעי שחיט ועומד לכל ושאני אפר דמעשה חדש הוא עסי׳ תצ״ח במ״א כ״ח והבן:

אין עמ״א וערש״י ביצה י״א ב׳ משמע מולח חלב מ״ה אסור יע״ש ועמ״ש בט״ז:

אפי׳ עמ״א לאפוקי מלבוש דכתב אין מהפכין מוקצה ולא שוטחן ע״פ יתידות דלא מתקלקלין יע״ש ועא״ר וא״ז והנה י״ל מלת אפי׳ קשה לכך פירש בלבוש דלא זו אף זו ל״מ היפך איסור מוקצה אפי׳ בשעה שנוטל החלב מבהמה מוקצה כ״ז שבידו שרי להוליכו למקום שירצה עיין הלכות שבת (שם כתבנו י״ל דוקא כלי) אפ״ה אסור דאין מתקלקלין כ״כ ומ״מ צ״ע דבגמרא אמר דמוכחא מילתא. ועמ״ש באות שאח״ז:

שנשחטה עמ״א האריך ומסיק בחלבים נשחטה מעי״ט החלבים מותרים בטילטול וכשנשחטה בי״ט הוי נולד (עמ״ש לעיל בנוצות פלעד״ר וויש כה״ג במ״א אות ו׳) אבל להצניען חלבים מותר סופן משום תחלתן ודוקא לשמני אסור דהוה תיקון אתא למימלח אבל טילטול לצנוע מותר ועור כשנשחטה מעי״ט יבש שרי דחזי למיזגא שרי נמי טילטול להצניע ולח אסור דלא חזי למזנא ומימר אמר הרואה ומדוחק הא לא חזי למזגא ול״ש התירו סופן דנשחטה מעי״ט ונשחטה בי״ט נהפוך הוא דלח שרי טילטול התירו סופן כו׳ לפני הדורסן שרי בתנאי דלא מוכחא כע״ג יתידות ע׳ אות ג׳ דיבש אסור לטלטלו אף דחזי למזגא עתה שיבשה משחיטה עד עתה ואין מוקצה לחצי י״ט וכדומה מ״מ נולד הוי לשיטתיה ועא״ר:

אסור ע׳ מ״א ועט״ז אות ה׳:

שמלאכתו עמ״א דקדק מלשון המחבר דל״ת הא חסרון כיס לקצב אסור די״ל דשרי מוקצה אף חסרון כיס משום שמחת י״ט אף ע״ג דשימוש במוקצה אסור לצורך א״נ כבסי׳ תק״ט במ״א ט״ו כלי שרי ומ״ש המחבר שמלאכתו לאיסור משום סיפא דלהחזירו אסור מחמה לצל ועדין צ״ע קצת:

ומקומו עמ״א ע׳ באות הקדום ועט״ז: