מחלק עמ״א שכ״ב אות ז׳. ועסי׳ תקי״ז ולהפיל סכין ולומר איזו לצד חידוד כו׳ אסור דהוי גורל עא״ר:

זו כזו עמ״א ועא״ר דאין נמנין על הבהמה לכתחלה בי״ט יע״ש בשם ע״ק יע״ש וע׳ ביצה כ״ח ב׳. שוב ראיתי בפר״ח הרגיש בזה וסיים המחמיר תע״ב למנות חבורה מעי״ט ובי״ט מוסיפין יע״ש:

עם עמ״א למ״ש בש״ז אות י״א ומשמע דעת המחבר והר״ב כן מדלא כתבו לעכו״ם אסור א״כ לכאורה כאן הפירוש לעכו״ם היינו למכור לעכו״ם. ועא״ר ובעט״ז מפרש כלבוש דבשר כשר אסור לעכו״ם וטריפה שרי למכור לעכו״ם ובא״ר מסיים משום איבה י״ל יע״ש ועפר״ח בזה. ועסי׳ תקי״ו שולח אדם לחבירו יע״ש:

אסור עמ״א הנה מנה נגד מנה פי׳ בעולת שבת שיודע משקל הא׳ ואם א״י רק להשוות המנות הניח בצ״ע ולשקול בשר נגד כלי שא״י משקלה ולמחר ישקול הכלי בע״ש משמע דשרי וא״ר בשם הרע״ב משמע דאסור יע״ש:

וטבח אומן עי׳ מ״א בביתו לידע כמה יבשל כה״ג שאין שוקל ממש שרי דהא הרשב״א ז״ל מתיר וע׳ בט״ז א׳ א״כ עכ״פ כה״ג י״ל עליו והטעם דמכירה היא כעובדין דחול יותר. ועא״ר אות ה׳ וי״ג דהרשב״א לכאורה כו׳ ובאמת אוסר בע״ק והביא דברי יש״ש בפא״צ סי׳ ח״י דוקא טבח אומן הא בביתו היינו שאין אומן יע״ש ובאמת לכאורה צ״ע על המ״א ז״ל:

חותך עמ״א ולשקול במים אסור ע׳ אות ח׳ ועא״ר:

אין נוקבין ע׳ מ״א עפירש״י ביצה כ״ח א׳ ולתלותו היינו הלוקח אוחזו בידו ובר״ן משמע הטעם דנראה כעושה כלי הביאו הע״ש וא״כ אפיקומן י״ל ומ״מ לעשות נקב באפיקומן בסכין עיגול או משולש כמגן דוד בכיון נראה דאסור וכ״ש לעשות ציורין דמות כוכב ואדם וכדומה באוכלין פשיטא מדרבנן אסור עסי׳ ש״מ במ״א ה״ו:

לעשות ע׳ מ״א כ״כ רש״י ביצה כ״ח א׳ וכ״ש סי׳ משום בשנמ״ה ומשקל במים גמרא שם וברש״י וה״ה הדיוט עא״ר ט״ו מ״ש מכוין למדה אפשר ה״ה משקל. ובא״ר שם פי׳ אחר כלי מלא מים ובתוכו כלי ריקן עם הבשר וכפי מה שהכלי העליון שוקע במים מכובד הבשר ורשום בכלי עליון בחוץ יודע השיעור וכה״ג בנ״צ שאחר שיתנו לו זהב משקל ראם גדול ובאיזה פלס יעלה הראם השיב בן סירא יתנו הראם בספינה גדולה וירשמו בחוץ כמה שקעה במים ואח״כ זהב כזה והוא חידוש יע״ש וא״ש ולפירוש א׳ קשה לא כל בשר שוה יש קל ויש כבד ובי״ד שיעור ששים י״א אין לשער לפי הכמות רק לפי המשקל והבן:

באור עמ״א ועי״ד ס״ח ובעולת שבת כאן. ע׳ ע״ש וא״ר בשם מהרי״ל אין לכתוב אותיות (בבשר) בי״ט לסי׳ יע״ש:

מותר עמ״א ביצה י״א מימרא דר״י אמר שמואל בב״א דוקא לא הערמה גרמא גרמא וכ״פ המחבר עב״י וא״כ הר״ב אהיתרא מהדר י״א הלכה כרב אדא דגרמא גרמא נמי שרי בהערמה ודוקא קודם אכילה היל״ל וי״א דשרי להערים ג״כ ובתנאי קודם אכילה ותי׳ דאאיסורא מהדר בב״א לאחר אכילה ורוצה כזית אסור וקודם אכילה גרמא גרמא אסור ועט״ז ב׳ וע״ש ובא״ר אות י״ח וע׳ לבוש ומשמע דהערמה שרי:

אע״פ עמ״א תה״ד סי׳ פ׳ וא״כ הערמה גרמא גרמא בהערמה שלא יסריח היינו ביום א׳ דוקא או בי״ט ב׳ בע״ש דימתין ליום שלישי יסריח הא בי״ט ב׳ בחול אסור בהערמה דאדרבה טוב יותר בלא מלח כמו מעי״ט לי״ט וא״כ איך סתם הר״ב ולכאורה דברים סתורים ואם נאמר דהר״ב אוסר בהערמה וקאי אהמחבר בב״א י״ל קצת וכמ״ש באות י׳. ומ״ש דמיירי כשמולח להוציא דם היינו דאי מליחה שנייה כדרך שמולחין אחר הדחה אחרונה קצת א״כ בי״ט אסור גרמא גרמא בהערמה דהא יכול לבשל מיד בלי מליחה כלל וכמ״ש בסמוך אחר זה. ומיהו י״ל בשחרית בבוקר מולח שנית ומניחו זמן מה במלח שיהא קצת מוטעם וצ״ע. ועמ״ש אי״ה באות י״ג הדחה א׳:

נוהגים ע׳ מ״א הביא דברי תה״ד סי׳ פ״ד ופירש פירוש אחר בדברי הגמ״ר (הגמרא ט״ס) ועט״ז מזה יע״ש וע׳ סי תצ״ה ס״א בהג״ה מכשירי א״נ כו׳ ולהוציא דם י״א דהוי מכשירי א״נ עיין ט״ז וניקור י״ל הוי מכשירי א״נ יע״ש:

ושוב עמ״א ובנשחט קודם י״ט וי״ט יום ג׳ כו׳ ולאחר אכילה ע״י הערמה אסור וה״ה קודם אכילה וא״צ כ״א לצורך י״ט שרי והשאר אסור הא להדיח ולשרות במים לחוד שלא יעבור ג״י היתר ועט״ז ופר״ח בשם פני משה כיון דאין עושה מעשה בידים שרי אף לשפוך עליהם מים משא״כ בשבת כה״ג הואיל ואין ראוי לאכילה ביומו אסור לשפוך עליו מים עסי׳ שכ״א בירקות. ואפשר ע״י הערמה אם מונח הבשר בכלי ליטול ידיו ממים עליו י״ל דשרי אף בשבת וע״י עכו״ם י״ל בה״מ דשרי דהוי שבות דשבות במקום הדחק וצורך גדול דשרי. ומ״ש בט״ז עובדין דחול וטרחא שלא לצורך י״ט אי שרי ע״י עכו״ם מהא דאין מטילין גורלות בשבת ויו״ט אף ע״י עכו״ם י״ל קצת: