התבלין עמ״א ועט״ז בזה וקאוו״ע עמ״ש בט״ז ויש לחוש ולומר שאין מפיג כפלפלין:

ואין עמ״א היינו אפי׳ ע״י שינוי נמי אסור ברחיים דהוי כעובדין דחול ועיש״ש פ״ק סי׳ מ׳ ולדידן אסור אף שאין דרך לטחון בחול דברים אלו ברחיים ועמ״א אות ג׳:

כעובדין עמ״א ביש״ש פ״ק סי׳ מ׳ פירשתיו באות ב׳:

לשנות עמ״א עט״ז בזה ועמ״ש אי״ה באות ט׳ מזה:

אין עמ״א ביצה י״ד ב׳ ר״פ לבי מר שמואל בתי׳ קמא לא אכל בגדולה הוי ולא משום עבדי כו׳ ובתק״ג דעבר ובישל שרי במזיד בי״ט זה קיל בעיני העולם יותר חיישינן ועוד די״ל אדם חשוב כר״פ שאני ועא״ר אות ח׳ יע״ש ולכאורה בספק א׳ בדשיל״מ אסור אף דהאיסור רק משום עובדין דחול וי״ל בפשיטות דמקשה למה לא תלה מסתמא כדין עבדוה כו׳ וע״י הטייה כעובדין דחול משמע דאסור ע׳ אות ג׳ וצ״ע ועסי׳ שי״ח באיסור דרבנן בשבת יע״ש ומ״ש בפריי שם באורך:

ובא״י עמ״א ביצה י״ד ב׳ וב״י בשם הראב״ד דבא״י אין אוכלין הרבה דייסא ועושין בקטנה לא הוי שינוי ובח״ל קטנה הוי שינוי יע״ש ופריצותא דעבדי הא סתם עבדים י״ל דשרי ועיין בה״ש מזה:

ומותר עמ״א ובא״ר אות ט׳ פקשק בקריי״ן להתיר בריב אייזין ול״ד לרחיים יע״ש ועסי׳ תק״י אות ו׳ כל שדרך לעשות לימים הרבה אף שמפיג טעמו עכ״פ שינוי בעי והבן זה. ורוטע ריבין עם חומץ יש לומר דשרי אע״פ שטובים מאתמול שקולטים החומץ מ״מ אין בו טוחן שדרך לחתוך חתיכות גדולות קצת ומיהו הבישול בי״ט י״ל ועסי׳ שכ״א ועמ״ש בט״ז:

צריך עמ״א והיינו באין דרך לעשות לימים הרבה ע׳ אות ז׳ וע׳ אות ד׳:

וה״ה מצות עמ״א מה שנטחן הוי קמח והוי כב׳ מינים ואי״ה בתק״ו ותק״י יבואר עוד ועמ״ש בט״ז מזה:

מותר עמ״א האידנא כו׳ אבל נחתום דמדקדק י״ל דשרי הא לשקול אסור נ״ל: