אין עמ״א הרא״ש ביצה כ״ט ובב״י ושם בשינוי לשון יע״ש ולבוש שאין טעם הקמח נפגם במודד מאתמול ולא יקדיח תבשילו היינו בעיסה בלילה עבה עי״ד מזה והמ״א כתב מלת וגם כו׳. ואם לוקח קמח ללפתן וכדומה שצריך במדה י״ל שרי ולכן הראה לתק״ד אות י׳ דאין רגילות בכך ולהרגיל אה״נ כל שצריך שרי:

אין מרקדין עמ״א בשם הר״ן מדרבנן דנעשית לזמן מרובה ע׳ מ״א תצ״ה ד׳ יע״ש והנה הר״ן כ״כ אהא דאין שונין קמח בי״ט דלא הוי מלאכה רק לייפותו ובנפה אחת שכבר ריקד מאתמול פירש הר״ן מדרבנן אף אי הוי מלאכה ד״ת עט״ז ב׳ כתב למרקד זה הטעם ג״כ ואם כן בלא מים אפשר מאתמול שרי כצרור שנפל כו׳ ולהמ״א כמ״ש הר״ן בשם י״א דגזור אטו מרקד לזמן מרובה אף אי אפשר מעי״ט אסור כבצירה וטחינה והבן. וע׳ מ״ש אי״ה באות ג׳:

יש עמ״א רש״י ביצה כ״ט ב׳ וברחיים שלנו שיש כיס ונרקד הקמח לבד תחלת הרקדה הוי כשונין ליפותו ושרי ע״י שינוי קצת ועב״ח דשונין היינו באותה נפה ממש הא באחרת הוי כתחלת הרקדה ויש לאסור ועא״ר ומש״ה כתב המ״א אפשר:

מרוצה עמ״א יש״ש פ״ג דביצה כ״ט ב׳ סי׳ פ״ז וע׳ אות ב״ג דכל שנעשה לימים רבים י״ל אף שאין בו מלאכה ד״ת אין עושין בי״ט אף ע״י שינוי ואסרום חז״ל רק שונין אין עושין רק בשעת לישה מעט מעט ועיין יש״ש שם ופ״ק יש בו קצת עיון וי״ל מ״ש לזמן ארוך היינו לאסור ע״י שינוי ושונין אף לדידיה אין היתר כ״א בנפה ראשונה:

ע״ג עמ״א מי שרגיל בחול כן צריך שינוי אחר עא״ר ז׳ יהפוך השולחן:

ולהוליכה עמ״א בלש מעי״ט וע״ש ואפה מאתמול שרי להוליכה לכהן בשבת:

אוכל ומשייר עמ״א בחלת א״י אף בזה״ז א״א לשייר הלכך בא״י בנילושה בעי״ט אסור להפריש בי״ט ואסור בי״ט:

ולמחר ע׳ מ״א עמ״ש בתנ״ז מזה. דאין ליתן לעכו״ם על תנאי אסור אי נמי שמא יאכל כו׳ והנה בשבת י״ל פת חיוב מ״ה לא בי״ט וע׳ סי׳ קפ״ח במ״א ט׳ ובליל פסח ובליל סוכות בשכח להפריש מעי״ט בחלת א״י י״ל מפריש בי״ט דהוי ד״ת דחי לשבות דאין מפרישין באין לו לחם אחר. ולאכול בלא חלה דהוי ג״כ דרבנן והוי בעידנא ולהפריש הוי קום ועשה ולא בעידנא עסי׳ תמ״ו י״ל לתא דחיוב מיתה כ״ש הוא טוב יותר להפריש וצ״ע:

מן המשומר עמ״א הל׳ ק״ק דבי״ד שכ״ג חלת ח״ל צריך לשייר יותר מכדי חלה ושיריה ניכרים ובי״ט צריך הרבה פת לא מעט יותר דלחוש לחומרות רש״י עב״י וצ״ע:

ומותר עמ״א הביא מתמ״ז ס״ב ממשנה לא תקרא שם עד שתאפה והתם לש בי״ט מותר להפריש חלה רק לא יוכל משום שתחמיץ מש״ה מותר לאפות הכל ביחד ה״ה לש מעי״ט ולט״ז אות ז׳ י״ל בלש מעי״ט היה יכול לחלקה וזה בכלל מ״ש המ״א טעם אחר בשם המרדכי ועא״ר ומטעם קנס בשבח שרי דלא היה חלה בכלל הגזירה אין מפרישין תרומה דרוב הגילגול הוא בי״ט רק קנס הוא גלגל עיסה בעי״ט אסור להפריש בי״ט עיין ביצה ט׳ א׳ ובי״ד צ״ט אין מבטלין איסור ובשוגג מותר עט״ז שם ח׳ (ט״ס לכאורה צ״ח וצ״ל צ״ט):

יוכל עמ״א ודוקא שיש שיעור חלה בשנייה והפריש ממנה הא אין בה כשיעור אסור לצרף בסל דהוי מעשה ועיין אות י״ב ואי״ה יבואר עוד:

ויצרפם עמ״א היינו שיש בכ״א שיעור חלה דא״צ כ״א שיהיו שניהם לפניו וא״צ נגיעה רק מן המוקף מש״ה שרי דלא הוי רק מחשבה ע׳ אות י״א:

והוא ע׳ מ״א ועיין לבוש ובט״ז אות ח׳:

לא עמ״א ובפסח לא יקרא שם כו׳ וא״ל יבטלנה ברוב בחלת ח״ל עי״ד שכ״ג בש״ך אות ט׳ וי׳ דאין מבטלין בי״ט דהוי כמתקן עמ״א בסי׳ שכ״ג אות י״ד:

אסור עיין מ״א דהתם חזי כל א׳ כו׳ תוס׳ ביצה כ״א א׳ ד״ה עיסה עסי׳ תקי״ב אות ג׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

אם עמ״א הנה בתוס׳ שם קי״ז ב׳ ד״ה הציל י״ל בי״ט מיירי כשיש לו בני בית שמאכילין הדראה אפ״ה ראוי לאפות הדראה תחלה ואח״כ נקייה לא להיפוך דאם אין לו ב״ב אסור לכתחלה הדראה ואח״כ נקייה דהוי הערמה ממש והמחבר מיירי ביש לו מעי״ט נקייה אפ״ה אסור בי״ט הדראה אף ע״פ שרוצה בה שנאפת עתה ועב״י בזה וצ״ע:

מותר עמ״א בב״י מהרי״א בשם הרשב״א דלא טבלן ועוד דניכרות הם וחלת ח״ל מ״מ צריך לשייר ע׳ אות ח׳ וע׳ לבוש: