כתב הד״מ עמ״א בר״מ דתנור גדול אין אופין בחדשה הא קטן שרי ועתוס׳ ביצה ל״ד א׳ וראיה מברייתא בשביל לאפות שרי אף להפיג בצונן כדלקמן ס״ה ובמ״א י״א וע״כ בקטן מיירי ושרי (וזה להר״מ וטור דהטעם שתפסיד הלחם משא״כ לרש״י טרחא שלא לצורך י״ל בהוסיף מעי״ט שרי עב״ח אין ראיה) ובקיאין אנו בין ת״ק לת״ג אע״ג בתק״ד ס״ג במדוכה אין בקיאין גדולה וקטנה בתנור י״ב עשרונים ידוע הוא ובי״ד צ״ז (ט״ס ת״ק וצ״ל תק״ד ובי״ד צ״ז וק״ח) ומש״ה הביאו הט״ז בס״ה דין זה בקטן. וכתב המ״א תנורים שלנו יש לאסור חדש אף קטן דודאי מחסם ועיין אות י״א וצ״ע לדינא די״ל אם אנוס היה ונגמר סמוך ללילה שרי בי״ט לאפות בקטן או בשלנו גדול דלא מפחת וכן תנור קאכלין בית החורף בחדש כה״ג יש לאסור להחם היסק ראשון וב׳ כ״ז שהטיט לח וכאמור:

בתוך התנור עמ״א והיש״ש פ״ק סי׳ ז׳ מתיר אף באין כלל עצי היתר בתנור וי״ל לשיטתיה שם דבמכיר נמי מבטלן וכמ״ש המ״א אות ב׳ ומש״ה לא יצוייר כ״א בתנור דבלא״ה ניכרים הם וא״א לבטלם וי״ל אף יש״ש לא התיר אלא בקלי הא בעין מודה כמ״ש הרשב״א ז״ל בתשובה שלו דהוי כחוכא ומש״ה ודאי לכתחלה אין לעכב להוסיף מותר ועצים קלי והוי אח״כ זה וזה גורם ג״כ ולדינא עיין י״ד צ״ט ובפריי שם לקמן תרע״ז. ואי״ה באות ב׳ יבואר עוד:

שלא עמ״א יש״ש פ״ק סי׳ ז׳ (ט״ס ו׳) ועסי׳ תרכ״ו אות ג׳ יע״ש. ועמ״ש באות א׳ מזה:

ומבטלן עמ״א עולת שבת הקשה דברי המחבר מכאן לתרע״ז ובטור שם מבואר דבשמן מיקרי איסור בעין. ועי״ד צ״ט ולקמן תרע״ז י״ב. וב״ק ק״א ב׳ עצים דמשחן יע״ש והקשה מתוס׳ פסחים ה׳ א׳ ד״ה ואומר ועסי׳ תמ״ו אות ג׳ אע״ג לדידן מתוך דמי לנו״נ כו׳ א״כ איך מדליק בי״ט (וי״ל מבער לצורך מצוה מימעטו מלכם ולא לגבוה משא״כ כל שמסיק לאפות אח״כ י״ל שרי) וצ״ע קצת ועסי׳ שכ״ה ט׳ ועיין אות ב׳ וביש״ש ז׳ הפירוש בגמ׳ מבטלין איסור אי קאי אטלטול או אהנאה אח״כ ועמ״ש בי״ד בספרי בזה באורך בעזה״י. וברע״ו ס״א אפשר באות ד׳ עצי ישראל דמוקצה הם (בש״ג אין הכן) אפ״ה א״צ לצאת רק להשתמש להדיא אסור הא נהנה שרי יע״ש באות ה׳. עסי׳ תק״ח אות י״ב מוקצה אסור ליהנות עמ״ש בשכ״ה מזה:

בתנור עמ״א ועיין ע״ש ב׳ צידד בזה די״ל הכנה דרבה מ״ה באכילה כפירש״י ז״ל ביצה ב׳ ב׳ סעודת שבת וי״ט אחשביה רחמנא לא הנאה דלימא דליהוי מ״ה וצ״ע: ומ״ש כגון חולה עסי׳ תקי״ג אות ט״ו וע״ש אות א׳ ואי״ה שם יבואר ומ״ש דחד טעמא הוא עיין במהרש״א ז״ל. ועצים שנשרו בי״ט מותר בשבת ע״י עכו״ם י״ל אפי׳ ניכרים דטלטול שבות דשבות בצערא שרי ע״י עכו״ם עסי׳ רע״ו אות ט״ו וי״א לענין טלטול עכו״ם כאן י״ל לא הוי טלטול מהצד לצורך דבר המותר ועסי׳ תמ״ו ב׳ חמץ להוציא ע״י עכו״ם י״ל שבות דשבות במקום מצוה שרי. ואמנם מ״ש לתמ״ח ה׳ א״י מהו ולומר מוקצה אי אסור בהנאה ויש שבח עצים בפת לעיל הוי לציין והבן:

מתקן עמ״א לשון הט״ו מתקן ובתוס׳ ורא״ש כמתקן ויבש אסור ולרש״י מוקצה י״ל יבש שרי עסי׳ תק״ב אות י״א וי״ג. ועץ מעצים משמע דוקא לברור עץ ארוך ודק ראוי לחתות אש נראה כמתקן הא אם לטול עץ סתם בלא ברירה באקראי לחתות אש ולא מייחד עתה לכך י״ל שרי לתוס׳ ורא״ש ביבש עכ״פ. ועוד שנשבר בי״ט אין מסיקין בי״ט עסי׳ תק״א ס״ו ואמנם לרבות בעצי היתר י״ל שרי וע״י עכו״ם אף ניכרין י״ל שרי יע״ש וכאן אות ב׳:

והאפר עמ״א אפר שהוסק בי״ט נולד רק חם שרי ונצטנן והוחם אין מוקצה לחצי י״ט וזה פשיטא אבל מידי דאכילה רק מטעם ספק דרבנן לקולא ודשיל״מ י״ל בספק מעשה לקולא עפר״ח ובי״ד ק״י ואם יש צירוף חומרא לומר ס״ס לחומרא צ״ע ואי״ה יבואר עוד בתקי״ג מזה ותק״ט אות ס״ו יע״ש:

ומותר עמ״א בתק״ט אות ב׳ בשכח אסור לתקנו בי״ט יע״ש:

תנורים עמ״א ועסי׳ תקי״ח ואי״ה שם יבואר איזהו מלאכות אמרינן מתוך:

ע״ג עמ״א ערש״י ביצה כ״ב וכ״ג תחלתו מכבה וסופו מבעיר ויש ביה כיבוי והבערה וה״ה בשרא אגומרי אית ביה זה ואפ״ה שרי דא״נ הוא וחשיב א״א בע״א אע״ג דאפשר בשפוד מ״מ רוצה הוא דוקא אגומרי ובי״ד ס״ט בש״ך נ״ו וק״ב י״א ובתה״ד ק״ע משמע הטעם דלצלי לא נאסר מעולם המ״א י״ל סובר דהטעם דרוצה מבושל דוקא וא״ש מ״ש הר״ב שם בק״ב אע״פ שי״א דשל״מ וא״צ כלומר יע״ש בש״ך ועסי׳ שי״ח כאן במ״א. ולפ״ז כבד בי״ט ע״ג גומרי כיון דרוצה אח״כ לבשלו י״ל דאסור בי״ט כ״א אשפוד לדידן. והבן זה:

מותר עמ״א עיין ריש הסי׳ תנורים שלנו שיש טיט מתייבש י״ל דאסור הן תנור אופה הן תנור קכלין יע״ש:

כדי עמ״א לתוס׳ ל״ד א׳ החילוק בין ספק לודאי ולהר״ן החילוק בין בשעת תשמישו כו׳ ועסי׳ תק״ב אות י״ד להרא״ש דמדייתי יע״ש (כנ״ל צ״ל) ולהמרדכי י״ל תנור וקדירה אין חיסום ודאי רק ספק ומ״ש תנור הוי מכשירין שא״א מעי״ט מורין כן משא״כ קדירה אפשר מעי״ט ואה״נ קדירה חדשה נגמרה בי״ט ע״י עכו״ם בי״ט שרי דכה״ג ע״י הדחק שרי כבסי׳ תק״ב ועמ״א ט״ו ותקפ״ו אות כ״ה ואבנים ורעפים ישינים שא״א מעי״ט אפ״ה אסור דמחסמן ודאי כה״ג אין מורין כן עסי׳ תק״ח ותק״ט ואי״ה שם יבואר עוד:

מותר עמ״א והמכבדות לאחר שגרף והיא נשרפת קצת אסור לכבות שלא לצורך א״נ ואע״ג דיצטרך ליה אח״כ י״ל ויאסור ועיין אות ח׳ וע״י עכו״ם כה״ג צ״ע:

מותר עמ״א ועיין באות י״ד:

בתנורים עמ״א מ״ש הרא״ש וטור הם אוסרים בדידן וצ״ל דלא כרא״ש וטור ועא״ר אות ט״ו ואוסר שם להלכה בדידן ולט״ז ה״ה צאלינ״ט שמטמינין קדרות מים שיהא הבל רב אסור אם אין צורך בהם מי״ט לשבת. אבל מספק שמא לא יהיה רוטב וכדומה שרי ועוד דכ״ע דרבנן דמ״ה הואיל כו׳:

מאמש עמ״א ועיין לבוש וא״ר אות י״ז:

לגבל עמ״א ועא״ר אות י״ו דע״י עכו״ם י״ל שרי והיינו כל היכא דיש פלוגתא אפשר באמירה לעכו״ם שרי דהוי ספק דרבנן ומ״מ י״ל דלא בכ״מ אמרינן כן: