שנרצף עמ״א נרצף שרי בנשבר בי״ט וא״א לצלות כך מותר לחדד קצת דראוי לתחוב בו אבל לא כלי גמור כדלקמן בסכין ועב״י ועא״ר ולמ״ש א״ש וע׳ עולת שבת:

ונשבר עמ״א בתצ״ט אות ה׳ וכאן י״ל דהיינו אם נשבר בי״ט א׳ וצריך לצלות בשר אלא שמונע בי״ט א׳ דודאי קודש וממתין לי״ט ב׳ עושה איסור די״ל לגבי זה י״ט א׳ כחול שויה לגבי י״ט ב׳ וטוב יותר לתקן בי״ט א׳ ולצלות בו והבן:

מותר עמ״א בתק״מ יו״ד בי״ט כשא״א להשאיל ובחה״מ אף כשאפשר בשאלה דהר״ב אהיתרא מהדר ועט״ז ה׳ שם ותבין וי״ל כלי גמור בי״ט אסור ומרישא לחדד י״ל אף בעי״ט וצ״ע:

ולא עמ״א ול״ד למשחזת דאין זה עשיית כלי גמור ועא״ר:

ע״ג העץ עמ״א ועב״י:

ואין עמ״א ועט״ז אות ג׳ מזה:

אינה עמ״א לא הבינותי דזה לשון הטור אבל המחבר כהר״מ ז״ל נקיט דשמא כו׳ עיין באר הגולה. ובלבוש ביאר דברי המחבר ונראה לי מדבריו כך בנפגמה בי״ט עצמו מ״ה מותר כר״י ומדרבנן אסור במשחזת אבן ובעץ אין מורין שמא יבואו להתיר באבן אע״ג שנפגמה מעי״ט דזה איסור תורה בד״א דיכולה ע״י הדחק אבל אין יכולה ע״י הדחק אסור אף ליחיד דגזרו שמא לא יספיק עץ ויעשה באבן אע״ג דזה מותר מ״ה לר״י גזירה קרובה היא ויבואו לזלזל בי״ט ובעץ דשרי י״ל דוקא בנפגמה בי״ט הא מעי״ט לא ותיקון השפוד לא חשיב כ״כ תיקון כלי כמו סכין יע״ש:

וישימנה עמ״א מהמחבר לא משמע כן במ״ש ויזהר עט״ז ד׳ ותל״ב בט״ז ג׳ ולחתוך חוט אי הוי איסור תורה עסי׳ שי״ד במ״א אות י״ד וצ״ע קצת וחוט הנשאר ודאי אין איסור תורה ואף דרבנן י״ל אין בו ועד״מ ואי״ה באות שאח״ז יבואר עוד:

וכן עמ״א עט״ז פירשתיו ולשרוף החוט בי״ט לתפור בו אסור והנשאר מותר אף לחתוך שאין מכוין למידק רק נהגו לשרוף הנשאר לא לחתוך ואם לא היה חוט מעי״ט י״ל שרי לחתוך בי״ט עיין אות ב׳:

מותר עמ״א בש״ך שם אות ח׳ צידד בזה מבשר לחלב בלי משקה ואפשר ליבון מעליא ניצוצות נתזין בעי וכאן מבואר מהמחבר והר״ב דשתיק דדי בליבון קל קש נשרף וה״ה הגעלה י״ל מהני:

והוא עמ״א הנה ליבון הבערה (וי״ל מלאכה אחרת ער״מ ה״ש) אף מתוך עסי׳ תקי״ח מ״מ כל דהוי יכול מאתמול אסור אף בהבערה ומ״מ ליבון קל אין חשש אפי׳ נטרף מעי״ט דמלאכה זו צורך אוכל נפש שנותן מיד על המאכל וגם נראה כמתקן כלי בי״ט אין ניכר דליבון קל סגי ועושה לאפות בו ואמנם שתהא ניצוצות נתזין אף את״ל דמ״מ עיקר הבערה משום אוכל נפש ושרי מ״מ אסור דניכר לכל שעושה להכשיר ונראה כמתקן מנא הא א״א מעי״ט שרי בי״ט היינו לת״ח הא הלכה ואין מורים כן לרבים אע״ג דהוי רק מדרבנן לא הוי גזירה לגזירה וזהו שהראה לס״א וא״ש במרדכי שהביא הב״י דכתב מכשירין ליכא שהרי א״נ ותיקון כלי ליכא שנראה כמחמם לאפות הא ניכר להכשיר אף בו ביום עכ״פ אין מורין ועיש״ש פא״צ כ״ב ועא״ר ולמ״ש א״ש ולבוש כתב בו ביום הא מעי״ט אסור צ״ע ובמרדכי מעשה כך היה ואמנם בליבון ניצוצות אפשר להחמיר כלבוש עיש״ש שם בסימנים וצ״ע: ולהגעיל מבשר לחלב נוהגין להטריף מקודם:

שאלה אין מבטלין איסור לכתחלה אי האיסור דיעבד שרי אי גזור לכתחלה ולכאורה אין מגעילין בי״ט והא יצויר באב״י כף טריפה תוחב במים בקדירה שיש ס׳ ודאין ניכר שיאמר להגיס המלח ומים ונהי מבב״ח אין ראיה עי״ד צ״ד דאין מגעילין כו׳ אבל כה״ג יצויר בנטרף חצי כף כאמור וי״ל דאה״נ דיצויר ואין להאריך ועי״ד:

ללבן עמ״א הנה בר״מ בשם מהרי״א מפראג שאין נראה תיקון כהכשר טרפא חלב ובלבוש שא״צ רק ליבון קל שדם פליטה מדרבנן וצ״ע דמשמע תשמישו ע״י אור אף בדרבנן ליבון גדול וי״ל דיעבד מתירין שם בי״ד די לכתחלה בליבון קל ואין ניכר דמחממין השפוד כן לצלות עליו והוי כטירפא חלב אבל המ״א כתב דאין זה תיקון גמור דיעבד שרי וכעין זה כתב העולת שבת ואין זה במשמעות מהר״א מפראג ולפ״ז לכתחלה י״ל ניצוצות נתזין בעינן ומ״מ קשה דא״ת כל דרבנן אין תיקון ומעי״ט באב״י אמאי אסור ובשכ״ג אות י״א חילק בין ראוי לשום תשמיש וא״כ כלי בדרבנן י״ל מגעילין דראוי בצונן עכ״פ משא״כ שפוד. גם קשה מ״מ מכשירין דאפשר מעי״ט אסור בי״ט ועמש״ל וצ״ע:

אין עמ״א עס״א בהג״ה:

להטביל עמ״א וכלי זכוכית דרבנן צ״ע די״ל הלכה ומורין כן בא״א מעי״ט ועמש״ל בזה:

ומותר עמ״א וההוא דמהפך באיסורא אע״ג כשישרף יהיה מותר כיון שתחלת טלטולו ליהנות ממנו אסור אי לאו דרובא דהיתרא ואין ניכר. ואוכל נפש הוי שמחת י״ט הא שמחת י״ט לחוד לא ועיין א״ר וא״ז: