לעשות עמ״א עב״י בשם הר״ן וי״א דהוי כא״נ עצמו שהגוף נהנה מן מדורה או פי״ו ועב״ח:

י״א עמ״א ומנהגא להקל אף ע״י ישראל ומיהו כשאין קור כ״כ רק מעט צ״ע ועמ״ש אי״ה באות שאח״ז:

דלפעמים עמ״א עשה כלומר היינו דבאין קור כ״כ אסור מ״ה דאין זה אלא למפונקים והעולם נוהגין היתר באין קור כ״כ זה אסור וע״ז כתב הר״ב נהגו להקל אף כה״ג הא בקור גדול אין לפקפק ולאסור אטו אין גדול כ״כ ועיין לבוש:

לא עמ״א ומ״ה אסור באין שוה לכ״ג היינו רוב כי כל הוא רוב עיין לבוש ועב״ח:

לרחוץ עמ״א ועא״ר אות ב׳ לעת הצורך יש להקל ווינדלי״ן עמ״ש בה״ש מזה:

מותר עמ״א דומיא דממלאה מים לא בשר ועא״ר בזה:

ויש אוסרין עמ״א ועא״ר אות א׳ בזה:

מותר עמ״א בשכ״ו אות ח׳ ובי״ט הוצאה מותר ומ״מ סחיטת שער יש לחוש ועמ״ש שם:

מוגמר עמ״א י״א מ״ה וי״א מדרבנן ולדידן משמע מ״ה טוטוין להבעיר בי״ט עסי׳ תקי״ד אות ב׳ ובט״ז כאן כתבנו מזה עיין פני יהושע שבת ל״ט ב׳ תוס׳ ד״ה וב״ה מתירין והאידנא כ״ע רגילין ביה מיקרי שוה לכל נפש ומ״מ ליתן בתוכו בושם אסור דזה אין שוה לכל נפש ולכאורה בתר דיכא דעלמא אזליגן לא בחר רוב המקום וצ״ע:

למתק עמ״א ודלא כתב שמכשירין לאכילה ולבוש דלמתקן יותר נמי א״נ מיקרי והמ״א פירש דכיבוי ליכא שסופו מבעיר וריחא ליכא כו׳ ועא״ר ו׳ ולפ״ז צ״ע כיבוי דמותר בי״ט מדוחק אם למתק ביותר תליא בפלוגתא והבן זה:

ואסור עמ״א ומ״ש ליתן למים עט״ז אבל אם הושם מעי״ט י״ל שרי דבי״ד ל״ש מוליד ריחא ועא״ר אף לתוך המים מתיר דשמן שם לא הוי מוליד יע״ש ועסי׳ תרנ״ח אסור ליתן על הבגד משמע אף שלא במכוין עמ״ש בט״ז מזה: