אסור עמ״א נולדה בא׳ בשבת י״מ מ״ה אסורה הכנה דרבה ומשמע אף ספנא מארעא מאתמול גמרה ובטלטול אפי׳ דעתו ליתן לעכו״ם וכדומה אפ״ה אסור בטלטול ל״פ אטו מתרנגולת העומדת לגדל דמוקצה ונולד אסור בטלטול יש״ש פ״ק סי׳ ה׳ ובתקט״ו אות ב׳ האריך וס״א אות ג׳ וז״ש הלבוש פ״א אסור לטלטל מוקצה ומשום ל״פ ובאכילה אסורה אטו י״ט אחר שבת:

דהיינו לטלטלה עמ״א הט״ז פי׳ דוקא טילטול הא נגיעה שרי וחולק אהמחבר או פירוש ליגע היינו טילפול ממש והמ״א פירש דהר״ב פרושי מפרש טעם נגיעה הוא לתא דטלטול וכן בס״ה ולהט״ז צ״ל דכל כשנופל מביצה מטלטל הביצה עיין לבוש בזה. והקשה מרס״ה ובד״מ ברס״ח כו׳ וא״כ א״ש כשמונח על הנר היתר אם אין שמן מותר דלטלטול מהצד הא שמן אסור מכבה ומבעיר ועמש״ל ברס״ה וש״ח וש״י בזה:

כולן עמ״א ובי״ד פ״ו וק״י ובש״ך שם ט״ו ועולת שבת כאן אין נ״מ דשיל״מ רק לס״ס והאדון ז״ל באות ד׳ דעת המחבר ספק בטל באלף לאיזה צורך כתב כאן דשיל״מ וי״ל דנ״מ בנטרפו בקערה דלא הוי דבר שבמנין והחלמונים וחלבונים שלימים באלף לא בטל ב ל נטרפו ממש י״ל חלבון וחלמון ב׳ מינים עסי׳ שכ״ב מ״ש בזה יסלק את מינו וכ״א מבטל את חבירו. והנה דשיל״מ בנתקלקל לא הוי מתירין ובשלימה אסור מטעם מנין כאמור. ועמ״ש אי״ה באות ד׳ בזה:

ספק עמ״א אפשר דוגמא נקיט וה״ה ביצה התם מיירי בי״ט אחר שבת ד״ת הא י״ט דעלמא דרבנן מ״מ אפשר מהני בדשיל״מ ומש״ה היפך המחבר דלאו בכל גוונא מיירי ולדינא החמיר ועי״ד ש״ך ק״ב וק״י בזה. ולענין טלטול ספק נולדה בי״ט ונתערבה באחרים אפשר אסור בטלטול מדשיל״מ ומטעם מנין י״ל דהוי מותר עי״ד ק״י לענין הנאה ועיין אות ג׳:

הכל עמ״א מלשון שורפה חיה גומעו ול״ת דוקא שסלק לאיסור ה״ה כשיש בעין בא״מ נתערב בטל בס׳ ועי״ד בזה:

חוץ עמ״א אף פליטה במינו בדשיל״מ אוסר באלף ולהר״ב שם עש״ך שם אות ט׳ ובט״ז משמע כל שנימוח טעמו בטל ועמ״ש בפריי שם די״ל בזה אף בפליטה לחוד:

דלחזותא עמ״א דחזותא לא בטל ה״ה לטעמא לא בטל אף באין מתירין הא כל שאין ניכר במראה ורק טעם בעלמא לא חשיב מינו הואיל ולתקן בא ועתוס׳ ביצה ל״ח א׳ באין קלופים שרי דאפי׳ משהו לא הוי ועי״ד ספ״ו ועט״ז ג׳:

וכן עמ״א מלת מסתמא ט״ס וצ״ל אסורה ובשבת אחר י״ט מדרבנן ה״ה איפכא בביצה וכל דמ״ה לעצמו הכין פשיטא דל״ש הכנה לחבריה ועיין אות ט״ו ותק״ז אות ד׳ דאפי׳ ביצים ואפרוח י״ל כן דאילו היה חולה כו׳ וערש״י ביצה ד׳ ד״ה הכנה משמע לכאורה מ״ה ובתוס׳ ד״ה אלא ב׳ תירוצים משמע לכאורה תירוץ א׳ מ״ה די״ל ובחידושינו כתבנו וביש״ש פ״ק סי׳ ג׳. ועיין אות י״ג לקמן:

ולמחר עמ״א א״י דברש״י ז׳ א׳ ד״ה השכים נמי כ״כ הא אחר ע״ה ובדק ודאי בי״ט ילדה ולא מהני ס״ס דר״י ל״ש ע׳ אות ד׳ הא לא בדק ספק הוי עמ״ש בט״ז אות ח׳:

בתוך עמ״א גמרא ז׳ א״ב יע״ש בלבוש דלא הקצה דרך לצאת היום היינו אף בתרנגולת העומדת לגדל וקשיא לי א״כ בדק בקן תולין בדר׳ יוחנן בעומדת לגדל מוקצה ממש הוי ונולד וגרע ממוקצה שיבש שלא מדעת בעלים ומסתימת הפוסקים ומדפריך בגמרא שם ומוקי בספנא ולא בעומדת לגדל משמע בספנא נמי שרי:

ומסל״ת עמ״א להשביח אין נאמן אע״ג דנולדה היום משובח יותר מ״מ משביח שיקח ממנו:

מותר עמ״א ואם ספק אם נולדה בשבת או בי״ט אחריו ונתערב חד בתרי ועכו״ם מסל״ת דנולדה קודם שבת י״ל דמה״ת חד בתרי בטל סומכין ואף ע״י גלגול הוי י״ל ל״ד למהריב״ל בספק דרבנן ע״י גלגול דספק א׳ כודאי משא״כ כאן כל שעתה דרבנן עכו״ם מסל״ת נאמן ועי׳ עולת שבת בזה ואפי׳ בשלם דחד במינו חד בתרי בטל מ״ה תו עכו״ם מסל״ת נאמן וחלמון וחלבון טעמן שוה משמע ועוד חלק כו׳ ועיין ע״ש וי״ד ק״ט וצ״ע:

שמא עמ״א לשיטתיה באות ח׳ דכה״ג רק מדרבנן דלא כיש״ש ולכן אם מביא בהשכים (קודם ע״ה ומיהו ז״א אלא שרחוק מביתו כ״כ שיצא בלילה וספנא נמי רובן ביום) נאמן וי״א ביצים כדבר המתכבד פסחים בהר הבית כו׳ קמא קמא אוכלין כו׳ והקשה על מהרי״ו במ״ש להכשיל דאם יודע אסור דמשביח מקחו כמ״ש באות י״א. וי״ל דמיירי בעיר רוב עכו״ם ויש לו קונים רבים עכו״ם דל״ש להשביח מקחו ול״ת מכוין להכשיל כו׳:

ואפי׳ עמ״א קושיית ר״א עט״ז רמב״ן כו׳ ואפי׳ ספנה אסור בי״ט אחר שבת מ״ה:

אסור עמ״א בב״י דרב דאמר אפרוח מוקצה (ביצה ו׳ א׳) תיפוק משום הכנה כביצה אטו י״ט אחר שבת ונולד בשבת ולזה תירץ המ״א דל״ג רק אטו נולד בי״ט אחר שבת כביצה מאתמול גמרה משא״כ אפרוח ועט׳ז י״א ולהר״ן בלא״ה י״ט דעלמא ליכא למגזר אטו נולד בשבת ואח״כ י״ט דלא הוי מ״ה וגזירה לגזירה כו׳: