ואין עמ״א עט״ז אות א׳ ואי״ה שם יבואר:

אם אפשר עמ״א דאפשר לתקן אש במ״א ולבשל שם הקדירה:

מותר עמ״א ואם אין לו מקום להשליך לחוץ אפשר דשרי כיבוי ממש ועסי׳ תק״ב אות ב׳ וט״ז שם ג׳ וכאן בזה:

לא עמ״א לכאורה ט״ס וצ״ל אם יוכל לאכול בבית עכו״ם אסור ועב״י בשם המרדכי ועא״ר וצ״ע:

בענין טובא״ק כתבתי בתקי״א בט״ז ומ״א ועיין פני יהושע בחידושיו לשבת ל״ט ב׳ תוס׳ ד״ה וב״ה דלרפואה שוה לכ״נ הוי ולפ״ז לכאורה להקיז דם או שרעפין וכדומה בחולי שאין סכנה י״ל ע״י ישראל שרי כשאין עכו״ם דלרפואה בלא תענוג כלל עדיף טפי באפשר וי״ל מתוך אמרינן בהבערה והוצאה לא בחובל כי י״א כן ועסי׳ תקי״ח בזה ואי״ה שם יבואר. ובתקי״א כתבתי בענין קריעת הנייר אסור בי״ט גם אם כתוב על הנייר הוי מוחק יע״ש:

להטות עמ״א יש״ש פ״ב סי׳ ח״י חלב הרחוק מפתילה דאין מכבה אור אע״ג שגם שם יותך אח״כ הואיל ואין מחובר בקנדילא שרי ול״ד לשפופרת דטיף טיף הוי כחיבור ואף להר״ב בשל״ד סכ״ב דהגיה גרם כיבוי בפסידא דוקא י״ל בין התם שמכבה האש ממש ובין מונע דקיל לענין זה וכ״מ בתק״ב ס״ב אגודה של קנים כו׳ כל שאין מחובר שרי גרם כיבוי אף באין פסידא וכ״מ כאן ס״ג בהג״ה יש מתירין קנדילא כתוס׳ ואכתי גרם כיבוי באין פסידא אסור להר״ב בשל״ד ש״מ די״ל בין מכבה האש כו׳ ה״ה מ״ד כהרא״ש י״ל כן ושאני שפופרת דהוי כאילו אחד הוא והבן:

להוסיף עמ״א וס״ט אות ח״י בנפל לחוד הא לעשות כקליעה לא. ואסור לדבק כו׳ השיג על כה״ג בשם הזכרונות שסובר מדבק שעוה אב הוא ממרח ונגיעה אסור שמא ימרח והוציא זה ממשנה שבת פכ״ג מ״ג ולא יתן עליה שעוה כו׳ חוששני מחטאת היינו נתינה בעלמא אסור ליתן בנגיעה נמי אסור שמא ידבק והוי ממרח א״כ דיבוק נר בכותל וכדומה מ״ה אסור ע״י עכו״ם לצורך מצוה ג״כ אבל המ״א ז״ל הוכיח אדרבה מדתנן ולא יתן עליה שעוה וכי מטלטל היכי טלטל ש״מ שרי בטלטול רק לדבק אסור שמא ימרח ויחליק חוששני מחטאת וע״י עכו״ם לצורך מצוה להתפלל דשרי בשטענדי״ר וכיוצא ומיהו טלטול שעוה בשבת הוי כאבן אם לא שמייחד מאתמול לצורך מ״ה. גם צ״ע בנר שעוה לכה״ג אין מותר והרי הר״ב מתירו בס״ג לחתוך כו׳:

קודם עמ״א עט״ז ו׳ פירשתיו מלת חוצה כפי הבנת הב״י ודעת המ״א לומר הרא״ש וטור כפשטן דאף לאחר שהודלק מותר דבר המונע אף במים ממש ליתן כשל״ד סכ״ד אבל למעט השעוה אסור כשהודלק. וכתב המ״א דחתיכה הנשארת עם שומן אין מוקצה ומותר לאכול אח״כ אבל נר שהודלק לכבוד י״ט מוקצה הוא בענין שפופרת משמע המסתפק חייב ל״ד חטאת אלא דרבנן וא״נ מכבה ממש לר״י משאצ״ל ואפ״ה גזרו. וע׳ שבת כ״ט ב׳ הצריכותא היל״ל דאי אשמעינן שפופרת דגזירה לגזירה ל״ג ר״י הא קערה חדא גזירה דר״י משאצ״ל חייב ועיין פני יהושע שם וביצה כ״ב ד״ה והמסתפק. ופסחים י״א ובא״ר מזה:

דהיינו במ״א יש״ש פ״ב סי׳ כ״ח ופ״ד סי׳ י״א ועט״ז אות י״א והיינו לתוס׳ שרי בנר דולק להדליק גם באמצע להדליק צד וחלק נר שנותק ממנו ולרא״ש זה אסור דמתיך שעוה במקום ההוא והוי גרם כינוי וגם זה צ״ע דמשמע בפי שתי נרות דוקא שעושה הדלקה אחת הא בזה לא. ולהר״ב אף שנותק ואין דולק כלל צד הב׳ שרי לתוך קנדיל״א ול״ד למדליק בפי שתי נרות דוקא התם דרוצה לחלוק לב׳ מתקן מנא אי לאו בהדלקה א׳ משא״כ כאן. ומ״ש דלעיל כתב דמותר לדיעה א׳ באות ז׳ היינו לתחוב בחול וכדומה והלשון קשיא לי במ״ש ולכן כתב ויש מתירין דפליג פשיטא דהכין הוא די״א תוס׳ אף כשדולק לקצרה למטה באור דשרי ועיין אות י״ט ואי״ה שם יבואר עוד:

סכין עמ״א אף שא״צ לו אפ״ה ע״י סכין אסור עיין אות ח׳:

ומותר עמ״א הניח בצ״ע דגרם כיבוי כזה אסור שלא במקום פסידא ומוטב לתחוב בחול ממה שילך לביתו. וי״ש יוצא ידי כולם ויניח הנר בלייכט״ר עיין אות י׳ ולדבק י״ל אסור שמא ימרח אף בכותל ול״ת חבית דוקא והשמש שמדבק בשטענד״ר י״ל ביה״ש שבות ל״ג וצ״ע:

מותר עמ״א דמתקן מנא עיין אות ך׳:

של עמ״א יש״ש פ״ב סי׳ ל״ה עט״ז ח׳ והר״מ ז״ל מתיר ער״מ פ״א מהי״ט במ״מ ה״ד וי״ל מבטלה לכבוד כמוגמר ממעט ביום השבת הא י״ט כה״ג שרי הא שלא לצורך כלל י״ל לוקה עמ״ש אי״ה באות שאחר זה:

של בה״כ עמ״א בב״י יע״ש אף דלכם ולא לגבוה זה שרי לכבוד י״ט יע״ש והנה בקנדיל״א חלב י״ל הבערה מתוך הותרה משא״כ שמן ושעוה י״ל בישול לא אמרינן מתוך רק הוצאה והבערה ועסי׳ תקי״ח ואי״ה שם יבואר במ״א ומ״מ העולם נוהגין אף נר שעוה להדליק בי״ט ואפשר אף שמן במתוך. וער״מ ה׳ שבת פ״ח וט׳ אין בישול אחר בישול ושוגג יע״ש בזה. ופולוו״ר אסור הבערה דאין שוה לכל נפש כמוגמר וא״כ נר בטלה ממש פשיטא דאסור וצ״ע. ולקבוע פולוע״ר בנר קודם הדלקה מותר אף להרא״ש בס״ג:

יש עמ״א דצורך גבוה כזה שרי ואפי׳ ביום:

ולתקן עמ״א עא״ר כ״ב ובתרס״ז במ״א ג׳ ובא״ר מיקל עכ״פ להביא נרות מביתו לבה״כ ולא יעמידם עד הלילה:

שמא עמ״א ובא״ר כ״ו פי׳ דחיישינן שמא יטלנו ועיין לבוש ובתרכ״ח אות ו׳ ושל״ו אות ב׳:

אין ע׳ מ״א משמע ה״ה נדבקו שתי קדירות מבחוץ קצתם מותר להפרידם ועסס״י ש״מ אות י״ח יע״ש:

אין גודלים עמ״א בת״ג אות ך׳ לפרק קליעת פתילה י״ל דהוי כקורע בגד אבל לפרק נר שעוה קלוע אפשר דומה לסתירת כלי ומ״מ אם רק מונח בכפל ולא קלוע יכול לפשוט אותו עיין אות ו׳ אבל אם כרוך זע״ז כעין קליעה אסור או לכפול ולכרוך זה על זה אסור ועא״ר אות כ״ט בשם ש״ל משמע לכאורה דוקא לטוות כעין שעושין בכלי (שקורין שפינדי״ל) ויראה לאסור אף צמר גפן שעושין ביד וצ״ע:

שאין בו עמ״א זה לכ״ע אסור ונר קנדילא לתוס׳ מותר ולהרא״ש אסור ובש״ג יש מתירין לתוס׳ וצ״ע שוב ראיתי בא״ר אות ז׳ עמד בזה:

מותר עמ״א ועט״ז להדביק נר בכותל באמצעו הוי גרם כיבוי ועמ״א לעיל ועא״ר: