אין עמ״א עט״ז כתבתי למ״ד מ״ה חה״מ אסור באין אבד ולא לצורך המועד י״ל כל שאפשר מעי״ט תו אסור מ״ה לחד מ״ד כמו אוכל נפש בי״ט כה״ג. ועסי׳ ש״ג כ״ב וש״מ במ״א אי נוטל שער בכלי וא״צ לשער או לצפרנים אי חייב בשבת וי״ט מ״ה יע״ש:

אנוס עמ״א אות ו׳ ועס״ה דלקמן דוקא בצינעא ומינה באונס אחר דלא מיפרסמא כ״כ אף בצינעא אסור ול״ד לחול שאסרו מפני מ״ע בחדרי חדרים שרי כשהוא דרבנן כאן אמרו וקנסו שלא יהא מנוול ברגל הילכך אף בצינעא אסרו אף באנוס דגם לדידיה יבוא להקל בכ״מ אף למ״ד ח״ה מדרבנן אסור:

ביד ישראל עמ״א וער״מ ז״ל פ״ז מהי״ט גרס במשנה ועולים מטומאה לטהרה ה״ה טמא מת וכיוצא יע״ש במ״מ מזה:

שהתירו עמ״א המחבר פסק כרמב״ם אבל הב״ח החמיר כטור ורא״ש ומשמע לכאורה דאין תלוי רק אם שלמו ימי הנידוי לדידן זיין ימים תוך הרגל בין ביקש מב״ד שיתירו לו קודם הרגל או תוך הרגל שרי כיון דלא שלמו ז׳ ימים עד המועד וצ״ע:

מי עמ״א אע״ג במנודה י״ל כהב״ח כאן י״ל כרי״ף ורמב״ם אף שהיה יכול להתיר הנדר קודם הרגל וסבור היה דיקיים נדרו ואנוס פרהסיא הוי ושרי לגלח ברגל:

ממדינת הים עמ״א עיין אות ב׳ ועא״ר אות ה׳ דמצוה לגלח ברגל בערב הרגל וכל שהיה בים בערב הרגל תו לא קנסו וצ״ע:

לטייל עמ״א להרויח או לראות עם חבירו עסי׳ רמ״ח אות י״ט וט״ז ה׳:

קטן עמ״א משמע אף הגיע לחינוך ועיין אות ט׳ וא״ר אות ח׳ בשם התניא משמע דוקא קטן הנולד קודם י״ט הא קטן אחר אסור וצ״ע יע״ש. ולגלח לעכו״ם למ״ד מ״ה אסור זה ג״כ מ״ה אסור ועכ״פ מדרבנן אסור ועסי׳ תק״מ א׳ אי״ה שם יבואר באם יש לו מה לאכול היום רק לצורך יום מחר ולי״ט אחרון צ״ע למ״ד מ״ה חה״מ אסור רק לצורך המועד שרי בי״ט באוכל נפש י״ל דוקא לבו ביום ואי״ה שם יבואר:

בפרהסיא עמ״א עיין אות ח׳ דאף הגיע לחינוך שרי לז״א דנראה כגדול יש מ״ע ומשמע בצינעה עכ״פ מותר כיון דמדינא ל״ש קנס רק מ״ע מדרבנן בחדרי חדרים מותר דהוי צורך המועד עיין אות ב׳ ועיין אות ח׳ בשם התניא וצ״ע:

אבל שחל עמ״א עסי׳ תקמ״ח סעיף ח׳ (ט״ס ס״ה) ואבל על א״ו שחל יום שלשים בשבת ערב הרגל דשרי בחה״מ עולת שבת וא״ר יו״ד בשם שכ״ג וע״ז הראה המ״א ז״ל לי״ד ש״ץ דשיעור גערה דוקא יב״ח א״כ לא יצויר זה ואמנם במקום דנוהגין שיעור גערה בפחות יצויר זה וע׳ סימן תקמ״ח ס״ט. ולפ״ז כל שהגיע הגילוח בחה״מ שיעור גערה שרי אף שהיה נוהג מחמת חומרא כמו העולים מטומאה להר״מ ז״ל עט״ז. וה״ה במקומות שנוהגין כל יב״ח על א״ו כשהגיע י״ב חודש בחה״מ רשאי ועא״ר וא״ז במעשה דאזמיר וצ״ע ועי״ד ש״ץ ואבל שחל זיין ימים בי״ט א׳ אסור עד ל׳ ולמ״ד דשפה כל שמעכב אכילה שרי לאחר זיי״ן עי״ד ש״ץ עדיין בלא״ה כ״א מותר שפה בחה״מ כבס״ח:

כל עמ״א עיין הרע״ב פ״ג מ״א גילוח הנתק לא חשוב עמ״ש בט״ז מזה ועסי׳ תק״ל למ״ד חה״מ מ״ה אסור יע״ש וחולי שאין סכנה בחה״מ לעשות מלאכה גמורה בשבילו וי״ל דמ״מ הוי צורך היום ושרי מ״ה ומדרבנן ג״כ ועסי׳ תקל״ג במ״א ג׳ ואי״ה שם יבואר: