יש עמ״א עסי׳ תקל״א בטור דר״ת מתיר בגילוח ערב הרגל דל״ש טעם דניוול ונהי דלא קי״ל כן מ״מ כאן מצטרפין לקולא וצ״ע במ״ק ח״י דר״י נטל בחה״מ צפרניו בשיניו ומסתמא היה נוטלן עי״ט ג״כ ואפ״ה בשיניו דוקא ולא בכלי. ואפשר מ״ש דר״ת מתיר לאו דעושין ספק מזה דקי״ל דלא כר״ת ובש״ע לעיל לא הזכיר כלל דעת ר״ת אלא דיש מחמירין לכאורה שם כר״ת עתוס׳ שם ח״י א׳ ד״ה ובגנוסתרי ומש״ה שפיר ממ״נ לר״ת נמי שרי בנוטלן מעי״ט:

כל רפואה עמ״א עב״י לשתות מי דקלים ומינה בי״ט אסור כשבת משום שחיקת סממנים אבל בחה״מ אף מלאכה ממש מותר לרפואה דהוי צורך המועד ואף חולה שאין סכנה ותקל״ו ס״ג מקיזין דם לבהמה ותקל״א י״א ואי״ה בתקל״ז יבואר עוד: