אפי׳ עמ״א עט״ז א׳ ומלת לא גזרו אפשר כאילו אמר לא אסרו ועלח״מ פ״ז מהי״ט ה״ד ולצורך המועד שאין אוכל נפש משמע דאסור אם כיון מלאכתו עט״ז ותקל״ח ואי״ה שם יבואר עוד:

לא עמ״א דיעבד שרי דלהר״מ לכתחלה מותר לדידן עכ״פ דיעבד שרי עיין אות ג׳ ועסי׳ תק״ג אות ג׳ ואי״ה שם יבואר:

או עמ״א הר״מ ז״ל פסק כר״י דבשבת קל״ט פריך מיניה ומשני התם לא מוכחא מילתא אלמא הלכה כדבריו ע״ש בתוס׳ ע״ב ד״ה ומאי שנא. ונראה דוקא ישן וחדש מתיר הר״מ ז״ל דאין הערמה ניכרת הא טוחן הרבה בב״א שניכר שטוחן לחול ג״כ מודה הר״מ ז״ל ולפ״ז א״צ לתנאי דפליגי במ״ק י״ב ב׳ למ״ש בגמרא שבת ומ״ש באות ב׳ דאפ״ה דיעבד שרי הראה לתק״ג ג׳ כיון שאוכל מעט שרי דיעבד והבן ועא״ר. ולי העני נראה דמש״ה במ״ק י״ב ב׳ תנאי היא דפליגי אי חה״מ מ״ה אסור במלאכה או מדרבנן כי יש כמה מקומות מורין כן ולהיפך עמ״מ פ״ז ה״א מי״ט ולמ״ד מ״ה רק לצורך המועד ואבד שרי ודאי הערמה אף שאין ניכרת אסור ומ״ד מדרבנן הערמה שאין ניכרת מותר וברייתא שלא יערים קאי לכל מילי בין טוחן יותר או ישן וחדש ערש״י שם ובשבת קל״ט ב׳ פריך מר״י דעכ״פ בדרבנן הערמה שרי וחולין משמרת מדרבנן ומשני אף בדרבנן בעינן שאין נכרת והר״מ ז״ל פסק כמ״ד ח״ה מדרבנן אסור ומש״ה אין ניכרת שרי:

וה״ה בשכר עמ״א הן חטים שעורים ותמרים וכל דבר אם החדש טוב יותר רשאי עמ״א:

מותר עמ״א וכ״כ הפרישה דיותר מהצורך אסור רק מותר לעקור כל הגבעול עם השורש מהקרקע ויראה דהיינו אף אם קוצר רק ראש השבולת הוי קוצר וכשעוקר כל הגבעול י״ל אית ביה תולש וחופר וכדומה אפילו הכי התירו בזה אבל יותר מהצורך אסור ועא״ר:

אסור עמ״א ומשמע לכאורה ג׳ דינים יש בדבר האבד כל שמפסיד מהקרן אפי׳ מלאכה גמורה מותר בחה״מ וכל שאין מרויח מלאכה גמורה אסיר ומלאכה דרבנן כובש ומולח דאין עיבוד באוכלין מותר להרויח ובתנאי שאין בה טורח הא יש טורח אף דרבנן להרויח אסור ערסי׳ תקל״ז ס״א שדה הבעל כו׳ הא אין טורח שרי בדרבנן להרויח עסי׳ תקל״ט אות ו׳ במ״א. והך שלקטם תו מהפקר או קונה מעכו״ם וכדומה אסור הוא ללקטם בעצמו ומש״ה הראה לתקל״ט:

שהרי עמ״א ועיין לבוש כתב דגים שמחת י״ט התירו ובת״ק כתב הערמה גרמא גרמא מותר כ״ש כאן ואפשר לצידה כ״כ והמ״א בת״ק אות י׳ להמחבר גרמא גרמא אסור דוקא בב״א א״כ צ״ע כאן ולהר״מ ז״ל משמע כל בדרבנן אם אין ניכר הערמה שרי כמ״ש באות ג׳ א״כ גרמא גרמא אמאי אסור בי״ט הא אפי׳ בשבת שרי כדמשמע בשבת קל״ט ב׳ ואפשר כיון דאפשר בב״א לא התירו גרמא גרמא ובצידה שרי דאין זה הערמה שאומר שמא אמצא יותר טוב ולמלוח בחה״מ ע״י הערמה למ״ד חה״מ מ״ה אין עיבוד באוכלין ועדיין צ״ע ואי״ה בת״ק במ״א אות י׳ אבאר עוד:

ומותר עמ״א דמנהג בטעות וממעטים בשמחת י״ט בדגים רשאים לחזור ועפר״ח בתצ״ו:

אומניהם עמ״א זה לשון הר״מ ז״ל פ״ז מהי״ט. הא יחיד אף חיות ועופות שרי בפרהסיא ודגים אף אומנים בפרהסיא עיין אות י׳ וט״ז ב׳:

חיות עמ״א האדון ז״ל הקשה קושיא עצומה על הר״ב ז״ל בהג״ה כי המעיין בב״י יראה שהמרדכי חולק עם הר״מ ז״ל שהמרדכי כתב דגים פרהסיא שרי וראיה מפ״ק דמ״ק דף י״א א׳ שרי דבא למיזן ולמיצד כוורי ופרהסיא ויש לדמותו לתבלין דניכר לשמחת י״ט ולהר״מ ז״ל אין הוכחה די״ל יחיד שרי אף שאר דברים ואומנים בפרהסיא אסור והמרדכי סובר דיחיד נמי אסור פרהסיא ע״כ מחלק בין דגים דניכר לשמחת י״ט וא״כ הר״ב מדשתיק אודי להמחבר דוקא אומן אסור פרהסיא ואין היתר דגים לאומן פרהסיא. ואפשר בדרבנן היקל ג״כ כמרדכי והבן. ואי״ה בתקל״ז אות ח׳ יבואר עוד: