ספק עמ״א לכאורה הטעם דחה״מ מדרבנן וספק לקולא ועסי׳ תק״ל במ״א וצ״ע ועט״ז ג׳ כתבתי דספק צורך המועד נמי י״ל דשרי מה״ט גופא:

מי הגשמים עמ״א עב״י ובכ״מ פ״ז ה״ב מהי״ט ביאר יותר דממעיין נמי דוקא המשכה ברגליו שרי להשקות אבל כל שדולה בדלי (או בכד) טורח יותר ואסור וגשמים אף בהמשכה אסור אטו מי קילון בור עמוק וצריך דלי תרגום כדה על שכמה וקולתה עיין בר״ן (צ״ע פי׳ הר״ן נרשם במ״ק ובב״י משמע שהוא פי׳ נימוקי יוסף) וצ״ע דהמחבר הביא לשון הר״מ ז״ל ממשיכו במעיין והיה לתקן הלשון ממי גשמים אסור להמשיכו ובכ״מ פי׳ בדברי הר״מ ז״ל לא ידלה וישקה כאילו אמר או ישקה אף בהמשכה יע״ש שפי׳ או ממי הגשמים משקה בהמשכה נמי אסור יע״ש:

שלא עמ״א עיין אות א׳ משום לא פלוג אטו ע״י דלי וכד והוי טורח גדול ואפי׳ בדבר האבד אסור ועסי׳ תקל״ו במ״א אות ג׳:

יכול עמ״א י״ל דוקא צורך המועד באוכל נפש הא לצורך המועד מכשירי אוכל נפש וכדומה י״ל טירחא יתירה אסור ועסי׳ תק״מ ותקמ״ה במ״א א׳ ואי״ה שם יבואר:

ונתקלקלו עמ״א עט״ז ד׳ ויראה ה״ה דאסור להרחיבן ועמ״ש אי״ה באות ה׳ מזה:

היתה עמ״א עט״ז מזה ומלת מקולקלות י״ל שלא תיקן כל צורכן לכתחלה ער״מ ז״ל פי׳ המשנה ובחבורו מפרש מקולקלות שלא תיקן בתחלה כל צרכו ע״ש שוב ראיתי שאין ראיה משם לפרש כן:

עד ששה עמ״א נראה מדבריו באמת המים מוכרח דוקא להשלים חמשה טפחים דבציר מכאן לאו אמה מיקרי ולא מהני מידי והוי שלא לצורך ואסור ולפ״ז צריך לצמצם השיעור לא יותר ולא פחות וכן ברוחב האמה דבעי ששה טפחים עב״ח ועמ״ש בט״ז מזה:

עד ז׳ עמ״א הנה בגמרא ד׳ ב׳ טפחיים עד ז׳ בעיא דלא איפשטא ולקולא פסק הר״מ ז״ל פ״א מי״ט ה״א עמ״א וב״י ואף למ״ד חה״מ מ״ה י״ל מיירי בדבר אבד ומשום טירחא יתירה והיינו דמיירי בשדה דבעי שם שיהיה בעומק ז׳ טפחים וברש״י לא משמע כן יע״ש ועמוקה ג׳ עד ה׳ י״ל דאסור והוי כעין ס״ס ולחומרא אף בדרבנן עמ״ל בה׳ שא״ה ובפריי לי״ד ק״י בס״ס בדרבנן כ״ש ספק חסרון ידיעה כה״ג והבן. והנה בגמרא דאמר חצי טפח על שלשה לאו כלום ואמאי לא טפח על שלשה נמי לאו כלום אלא כמ״ש המ״א דא״נ לא היה תחלה כ״כ מעמיק יותר וא״נ רשאי עד ששה משא״כ חצי טפח על ג׳ דיותר אין רשאי להוסיף על מה שנשאר דהיינו רק חמש פעמים נגד מה שנשאר ומש״ה נמי דוקא טפח בעינן כאמור ואפשר זה יהיה הפירוש בנ״י שכתב בשם הראב״ד הביאו הב״י ומ״ש הט״ז ה׳ שיקלחו המים לא סגי בפחות מטפח כלומר דבעי אח״כ ששה דוקא לפחות ממילא סגי בפחות מטפח דאסור להוסיף יותר מחמשה פעמים והבן:

כדי עמ״א שם ז׳ ומיהו עכ״פ בעינן שיאכל א׳ מהם לצורך המועד והשאר י״ל שאפשר שיאכלן וכאן בעינן טפי דאושא מילתא וצ״ע:

כגון עמ״א עט״ז אות ו׳ בקוצץ ענפי אילן נמי בעינן כן שיהא נראה לכל אע״ג דל״ד כ״כ לכאן:

אין עמ״א אע״ג דאבד טירחא יתירה אסור עסי׳ תקל״ו ג׳:

מזהמין עמ״א עב״י ברש״י משמע כן אע״פ דאבד אסור והיינו נמי משום טירחא יתירה עיין אות י׳ ובתוס׳ בע״ז פרק ר״י ב׳ פירושים עב״י ומינה סכין בשמן היינו באבד:

לזבל השדה עמ״א מזבל בידים הוי מלאכה וזה שמכניס צאן שם נראה כמזבל עב״י בשם נ״י ועי׳ אות שאח״ז ועיין לבוש:

יכול עמ״א דזה אין מלאכה גמורה רק נראה כמזבל שאין עושה בידים עיין אות י״ב:

שלא עמ״א לצורך מחובר כו׳ ומדייר לאו מלאכה גמורה כמ״ש באות י״ב:

ומוסרין עמ״א וי״ט צ״ע אי דומה לחה״מ ומוסרין כה״ג או לשבת:

שלא עמ״א לכאורה קוצר כל השדה כולה בחד הוצאה והוי כדבר האבד באולי:

יכול עמ״א באבד מותר הפועל ישראל ליקח שכר. ואי״ה שם יבואר ועא״ר ובלבוש משמע דוקא ביין שא״א ע״י עכו״ם הא בשאר מלאכות שאפשר ע״י עכו״ם אסור ע״י ישראל בשכר אם יש לו מה יאכל יע״ש: