סחורה עמ״א עב״י בשם הרא״ש ובמ״מ בב״י משמע הטעם שמא יכתוב ועיין פרישה דא״כ הלואה בלא ריבית נמי יהא אסור מה״ט עסי״ג וסי״ד:

אלא עמ״א ועס״ג לי״א שאסור לתבוע בחה״מ אא״כ נזדמן בחה״מ משמע קצת כן:

בצנעא עמ״א ועא״ר דל״ד למ״ה דמותר אם פרהסיא התם ודאי אינו מצוי תמיד:

שאוסר לתבוע עמ״א הב״ח פוסק כיש מי שאוסר ושכ״מ בטור כל שהיה עסק סחורה בין בתחלה או בסוף אסור אא״כ דבר האבד יע״ש:

מותר עמ״א וזקיפה נמי דוקא בעכו״ם וה״ה בישראל אם אין בטוח כ״כ בלא זקיפה ועא״ר ח׳ דהסמ״ע הקשה אסימן תקמ״ה סי״א מותר לקבול בשביל חובותיו במועד ומיירי בדין ישראל יע״ש ועיין באורים ותומים אות ז׳ דמיירי לגבות חובותיו וע״ש ועיין לבוש תקמ״ה דמיירי בדבר האבד היינו נמי כה״ג. שוב ראיתי שדברי המ״א שרירין וקיימין שהר״ב בהג״ה כאן והמחבר בסי׳ תקמ״ה סי״א הם דברי המרדכי ס״פ מי שהפך ואיירי שם לקבול בערכאות יע״ש:

מותר עמ״א כ״כ הב״י בשם הנ״י ולא הבינותי דהלמ״מ י״ל זה דסחורה מטעם מו״מ שמא יכתוב משא״כ להרא״ש כמ״ש המ״א א׳ סחורה מטעם טירחא ולומר שי״ל בין טירחא יתירה עסי׳ תקל״ו ותקל״ז שי״ל טירחא יתירה אף האבד מקרן אסור וי״ל בכמה גווני בין סחורה שמחיית אדם בזה גם שיירא ויריד אין מצוי כלל ומניעת הריוח כזה חשיב כקרן משא״כ יום השוק:

ימכר עמ״א ספק דבר האבד נמי שרי עסי׳ תקל״ז יע״ש:

ותגר עמ״א ועט״ז אות ג׳ הביא ג״כ תשובת מהרש״ל ז״ל וסיים שיוציא לשמחת י״ט זה באין תגר הא תגר שמחייתו בכך י״ל כל שאין פותח החנות לגמרי שרי אף להרויח לפרנסה כל השנה:

מציאה עמ״א עב״י בשם הרא״ש דסחורה עיקר מחייתם של ב״א ואם לא ירויח הוי הפסד שנתן קרנו כדי להרויח משא״כ מציאה שלא נתן כלום:

מוכרי תבלין עמ״א תבלין ובשמים ב׳ דברים הם ותבלין נקרא ג״כ שומין ובצלים וכיוצא דאין ניכר כ״כ לצורך המועד בעינן שאין מתקיים ובשמים אע״פ שמתקיים ניכר לצורך המועד ועיין אות ח׳:

מוכרי עמ״א דוקא מוכרי אשר אומנתם בכך בעי צינעא ובע״ה ניכר שהוא לצורך המועד:

כיצד עמ״א משמע דוקא פירות כסות וכלים אלו לצורך המועד שרי בצנעה כשהחנות סגורה והדלת פתוחה הא שאר דברים אע״פ לצורך המועד אסור אף לפתוח הדלת וא״י מהו שא״ד:

של חג הסוכות עמ״א ועט״ז אות ז׳ אי דוקא לעטר יע״ש:

ומותר עמ״א קשיא לי למ״ד חה״מ מ״ה אסור עסי׳ תק״ל רק צורך המועד ואבד שרי מ״ה לחלק בין י״ט גופא ובין חה״מ כמ״ש הב״ח בתק״ל א״כ מלאכה גמורה בחה״מ לצורך י״ט אחרון איך שרינן ומשום דלא לזלזלו זה בדרבנן לא בד״ת ואפשר דאה״נ וצ״ע מסתימת הפוסקים בזה:

אין עמ״א ועמ״ש באות שאח״ז לענין כלים. מ״ש המחבר לצורך השכיר היינו שרשאי לקנות כלים אע״פ שאין לצורך המועד אם הפועלים שקורין טרעג״ר וכדומה ירויחו בזה שישלמו להם מה שמוליכין הכלים לבית הלוקח שרי כשאין להם מה יאכל כבסי׳ תקמ״ב וצ״ע דאתי להערים בכל הסחורות ולומר כדי שהסרסור ירויח וכדומה ומיהו במלאכה גמורה בעינן שהפועל אין לו מה יאכל עט״ז ומ״א תקמ״ב ואי״ה יבואר עוד:

נהגו עמ״א בסי״א כלים בצינעא לצורך המועד הא שלא לצורך המועד אף בצינעא כלים אסורים וצ״ע:

להלוות עמ״א ה״ה לישראל בריבית בדרך שאין איסור רבית בו ע״ד שנתבאר בי״ד נמי שרי עב״י בשם תשובת הרא״ש דפרקמטיא אסור להוציא יותר על שמחת י״ט אם לא בריוח מרובה ורבית שרי אף ריוח מועט דאין מלאכה ואין טורח כ״כ עיין ס״א ולאותן שרגילין ללוות מערופיא הוי דבר האבד וא״צ להוציא על שמחת י״ט דדמי לשיירא דאין מצוי כלל ה״ה כאן עמ״ש אות ו׳. ועי״ד ש״פ ובש״ך אות ז׳ וח׳ ירידים שאין מצוי לא משום שכר מרובה וברבית מערופיא י״ל חיי האדם ופרנסתו ואי״ה בתקמ״א יבואר עוד: