כל עמ״א מצוה הצריך בחה״מ ומ״מ לא הוי לצורך המועד עסי׳ תקמ״ד ותקמ״ה דוקא קריאת ס״ת בציבור הוי צורך המועד ומ״מ שרי ע״י עכו״ם דהמחבר בש״ז פסק כדיעה א׳ בסתם שבות דשבות במקום מצוה שרי ע״י עכו״ם וכ״כ בתקפ״ו וב״י משמע דסובר דחה״מ דרבנן כ״מ לכאורה בתק״ל ואף להר״ב שם הא צידד בש״ו דיש מקילין אף בד״ת לצורך מצוה וע׳ סימן תקמ״ד מ״א ב׳ בנין בה״כ ע״י ישראל הוא דאסור ואי״ה שם יבואר עוד. עב״ח אף סחורה למכור ולקנות ע״י עכו״ם אסור בחה״מ ולכאורה בי״ט ושבת שמא יכתוב משא״כ בחה״מ מטעם טורח עסי׳ תקל״ט מ״א א׳ י״ל ע״י עכו״ם שרי והטור כתב כל מלאכה אם שאסור לעשותו משמע סחורה אסור:

אסור עמ״א והטור שכתב כאן בהל׳ חה״מ ולא בשבת קשה ועב״ח די״ל עובדא דמר זוטרא בחה״מ הוי ושמואל בחה״מ שרי חוץ לתחום ורב משרשיא חולק יע״ש. והמחבר כתב בה״ש לא כאן משמע דסובר בי״ט ושבת נכון להחמיר לא בחה״מ:

חוץ לתחום עמ״א משא״כ בשבת וי״ט חוץ לתחום שרי. אריס כו׳ גמרא מ״ק י״ב א׳ רב חמא שרי לאבי נגרי כו׳ פירשתיו יפה בתקמ״ב בט״ז יע״ש והב״י כאן הביא דברי נ״י ורי״ו ומשמע דשלשה פירושים המה ועד״מ תקמ״ב הביאותיו בט״ז שם:

שיעשנה עמ״א ובא״ר ג׳ חיכך בזה די״ל לישראל איכא חשדא יע״ש:

וימנה עמ״א עמ״ש אי״ה באות ו׳ מזה:

שרי עמ״א לכאורה צ״ל רמ״ה ורמ״ד. ועסי׳ רנ״ב במ״א י׳ חלוקים שניכרים הם של ישראל אותו הכתונת שמכבסים ע״ג הנהר י״ל כשרואהו יע״ש ה״ה בחה״מ: