ולצורך עמ״א וע׳ אות י״ז בזה:

יש אוסרים עמ״א תה״ד פ״ה שכר הסופר שכותב לאחרים ודאי מדקדק ומעשה אומן בצ״ר אסור כל לאחר המועד ויש מתירין דוקא כתיבה סתם ספרים תפילין מזוזות הוי מעשה אומן הא שאר כתב מעשה הדיוט מיקרי ואג״ש וחשבונות ודאי י״ל מעשה הדיוט דאין מדקדק משא״כ לכתוב לעיר אחרת בעד מנהיג או ש״ץ יע״ש בתה״ד ועס״ה:

בכתב שלנו עמ״א די״א סוברים כתיבה מעשה אומן אבל משיט״א כ״ע מודים דמעשה הדיוט וצ״ר שרי כה״ג ועס״ה אג״ש נוהגין להחמיר במשיט״א ביחיד משא״כ צ״ר ועט״ז אות ג׳:

לקרות עמ״א אע״ג בנין ביה״כ שצריך עתה להתפלל ביו״ד וי״א מ״ע מ״ה להתפלל בי״ט ושבת מקרא קודש אפ״ה אוסר הרשב״א בתקמ״ד מעשה אומן כל שאין הגוף נהנה צ״ל לקרות הפרשה במועד שרי טפי וצ״ע קצת ומיהו להגיה ספרים שיוכל ללמוד הטעם דהוי דבר האבד ומש״ה שרי אף מעשה אומן וע׳ אות ה׳ ואי״ה שם יבואר:

דהוי עמ״א ועט״ז פי׳ בע״א ולכ״ע שרי אף מעשה אומן ומה״ט מותר לכתוב ספרים ללמוד בהם ועט״ז אות י״ג:

לעצמו עמ״א להמחבר אסור להניח תפילין בחה״מ אפ״ה רשאי לכתוב לעצמו ועט״ז מ״ש בזה:

וטווה עמ״א על יריכו למעט גלגל הא א״צ שינוי וי״ל זה דוקא כשצריך במועד ול״ד לתפילין או תפילין ג״כ שיניחם מיד אחר המועד משא״כ בציצית אין כ״כ חובת גברא. ועט״ז אות ד׳:

על יריכו עמ״א ע׳ אות ז׳ ומ״ש הר״ב וציצית עב״ח דל״ת דוקא תכלת שמקיים המצוה כתקנה הלא אף עתה הלבן שרי ועא״ר ולכאורה למ״ש המ״א תקמ״ג א׳ מצוה מותר לומר לעכו״ם א״כ למ״ד כל שישראל אומר לטוות לשמן שרי אפשר שא״צ לעמוד ע״ג מתחלה וסוף ועסי׳ י״ח ול״ב ס״ט י״ל נקיט תכלת דא״א ליתן לעכו״ם שיחליפם בקלא אילן משא״כ לבן מה דאפשר בהיתר ע״י עכו״ם יותר טוב וזה דוחק:

או ע׳ מ״א הקשה דהר״ב חולק והיה לומר וי״א וע׳ א״ר:

עשייתן עמ״א י״א דוקא אין לו מה יאכל המחבר סובר כן כמ״ש באות ט׳ ועמ״ש בט״ז ועא״ר:

חשבונותיו עמ״א אבר שרי אף מעשה אומן ובאין אבד לצורך המועד הדיוט דוקא שרי עסי׳ תק״מ ותקמ״א ותקמ״ד:

פסיקתא עמ״א כמו תנאים שכותבים בזמן הזה:

דייתיקי עמ״א דא תהא למיקם ולהיות ומתנות היינו מתנות בריא:

פרוזבלין עמ״א עמ״ק י״ח ב׳ הלל תיקן פרוזבול עיין פי׳ המשנה שם ובהרע״ב ותי״ט:

אגרת שלום עמ״א עתי״ט כאן ופ״ק ב״מ מ״ו תוס׳ כתובות ק״ב ד״ה אגרת מה שהב״ד שולחין לב״ד במקום אחר יע״ש היינו אגרת נקרא מה ששולח למקום אחר ואפשר מלשון אוגר בקיץ אסיפה כי דרך כתב הבא ממרחק מתאספים רבים לשמוע ועתי״ט שם אגרת מזון כה״ג יע״ש ואשמעינן אף מסתמא למקום אחר כתב אומן מתכוונין אפ״ה שרי דאלו הם דבר האבד או צרכי רבים הם ועיין מ״א ג׳ תה״ד כ״ה ט״ז ב׳:

ואגרות מזון עמ״א ע׳ פ״ק דמציעא עוד פירשו תי״ט שם וי״ל דאפי׳ אגרת זה שרוצה לפרסם שהוא וותרן ומסתמא הסופר כותב מעשה אומן שרי דהוי אבד וע׳ תי״ט כאן הקשה היינו מתנה ולמ״ש י״ל קצת:

פירורין עמ״א י״א דמעשה הדיוט דוקא צרכי רבים שאין למועד וי״א אבד א״כ אף מעשה אומן שרי ע׳ בפי׳ הרע״ב ותוס׳ י״ט בשם הר״ן ועיין לבוש במ״ש מעשה הדיוט ועוד דכצורך רבים דמי זה קאי על גיטין ואין מיפה הכתב רק שיהא כשר יע״ש:

כתובה עמ״א והלכה כדיעה א׳ בסתם שגם בהר״ב הדין כן ובלבוש י״א וי״מ אפשר ג״כ הלכה כי״מ וע׳ אה״ע ס״ו ס״א וב׳ (ט״ס ס״ה) ושם משמע כל שיכול לכתוב מיד יש לכתוב אף ע״פ דאתפסיה מטלטלין א״כ לא מיבעיא במקום שיכול לבעול בחה״מ דשרי אף בתולה ובעל ערב הרגל מ״מ מצוה מיד לכתוב ופשיטא שי״ל כתב משיטא שאין מעשה אומן להקל:

ויש אוסרין עמ״א והלכה נראה כדיעה א׳ בסתם כמ״ש באות ח״י. ועסי׳ תקמ״ו מ״א ד׳ נהגו שלא לישא ערב הרגל ועט״ז כאן אות ט׳:

שאינה עמ״א אבד אף מעשה אומן שרי ואג״ש הטעם הוא שאין מעשה אומן:

ונהגו עמ״א ובש״מ אות י׳ האריך ולהר״מ ז״ל כל כתב חייב מ״ה בשבת וי״ט ואשורית בלא זיון אפשר קיל טפי יע״ש:

שט״ח עמ״א אפי׳ יש עדים וקנין יש לחוש שמא כו׳ ועמ״א בהא דסתם קנין לכתיבה עומד ומיהו אף שהתנה בפי׳ כו׳:

והלוה עמ״א למועד משמע אוכל נפש שרי מעשה אומן לצורך המועד י״ל מעשה הדיוט דוקא ודבר האבד מעשה אומן נמי שרי ול״ד להרווחה דמחייתן של אדם בכך הוא ללות זה מזה והוי פסידא:

שטר עמ״א עט״ז אות י״א:

ובלוחות עמ״א אפשר מה שכותבין בקנה עופרת על הלוחות מעופצים בסיד וכדומה שרי ובמשקין בשבת פטור אבל אסור וחה״מ צ״ע ומשרטט ג״כ צ״ע עא״ר א׳ ועמ״א ש״מ ובר״מ ז״ל פי״ח מה״ש:

מותר עמ״א הא צריך במועד מותר לתקן ולכרוך בעצמו וכ״ש על ידי עכו״ם דהוי דבר האבד. וליתן בחה״מ פסח לעכו״ם לצורך לתקן י״ל דעושה עם חמץ אסור ואף דהוי נוקשה ובהל׳ פסח כתבנו מזה לצדד יע״ש: