ומונה עמ״א ועט״ז מ״ש בזה עסי״ו צ״ל ועס״כ ובי״ד:

מי״ט ב׳ עמ״א היקל אף בנקבר בי״ט א׳ ר״ה אפ״ה י״ט ב׳ ד״ה עולה למנין ז׳ ועט״ז כאן ובט״ז שצ״ט בזה:

מתו בי״ט עמ״א בי״ד שנ״ז סי״ג ושע״ד ס״ד אף למ״ד אבילות יום א׳ ד״ת הא אחיו ואחותו מאמו ואחותו בעולה לכ״ע דרבנן ומיהו לפי המנהג אף בז׳ מתים אין אבילות בי״ט דסוברים אין אבילות ד״ת ועמ״ש אי״ה באות ד׳

ויש חולקין עמ״א בענין עשה דרבים עסי׳ תמ״ו בחמץ במ״א מזה יע״ש:

לא עמ״א דאין משנה בגדי י״ט כלל גם אין משנה מקומו הואיל ולא שינה קודם י״ט. וצ״ע בגד חדש כה״ג כל שעדיין חדש עי״ד שפ״ט ולקמן תקנ״א ס״ג. ולחזור הפרשה עסי׳ רפ״ה אות י״ב ועסי׳ תקנ״ד אות ז׳ ותפילין עסי׳ ע״א ול״ח בא״ר ג׳ וט״ז שם דאבל יום ראשון היינו יום קבורה אע״ג שאין יום מיתה וה״ה שמועה קרובה אין מניח ועי״ד שפ״ח ושצ״ח ויום ראשון אחר החג מניח תפילין לדידן יום א׳ הוא שני די״ט אחרון עולה לא׳ אף לבני א״י ל״ש כן ועא״ר ל״ח ובפריי מ״ש שם:

אנינות עמ״א אף אותן שהם מד״ס אחיו ואחותו מאמו כי אנינות לית ר״ת בבשר ויין כ״א בקדשים ומעשר עי״ד שצ״ח בט״ז:

ואינו עמ״א דאם העיכוב שהוא אינו רוצה לקוברו י״ל דחייב באנינות כמ״ש באות ח׳ יע״ש ומ״ש המחבר והוא רוצה כלומר שיכולת לקוברו בו ביום:

משעה עמ״א מ״ש המחבר והוא רוצה היינו אע״פ שאין רוצה רק שיכול לקבור בו ביום ועא״ר אות ז׳ ומי שמת ברגל או לא נהג שעה קודם הרגל אסור בתורה גם לעלות לתורה אין קורין אותו כמו בשבת ועי״ד:

שעה אחת עמ״א עמ״ב ע״ד ומשמע דשעה א׳ ל״ד חליצת המנעל ה״ה נהג כפיית המטה או א׳ מדברים השייכים לז׳ בטלה ממנו ז׳ אף שלא חלץ מנעליו ואפשר אף הזיד כל שגלי דעתיה בא׳ מהדברים ונהג שעה גזירת שבעה וצ״ע:

ואין עמ״א היינו בצונן כמ״ש באות י״ג ולכאורה קשה עמ״ש הש״ך בי״ד שפ״א א׳ דבצונן אף לדידן מותר אחר שבעה א״כ עד הלילה דבצונן נמי מותר ביום כ״ט רק היתרא בחמין וזה א״א בלילה כמ״ש בתקי״א וע׳ א״ר ט׳ עמד בזה ואי״ה באות י״ג יבואר עוד בזה:

ואצ״ל עמ״א תיקן בזה ואצ״ל דלכאורה אם חל שמיני בשבת וז׳ ע״ש אפשר דאין מקצת היום עולה לז׳ והשאר מבטל גזירת שלשים כיון דעדיין אין י״ט אפ״ה הוי זו ואצ״ל דאם חל ח׳ בחול פשיטא לכ״ע רגל מבטל מש״ה הוי לענין זה זו ואצ״ל:

א׳ מימי עמ״א היינו לבד הז׳ אז אסור בתספורת כל שלשים:

עד הלילה עמ״א דכיבוס א״א בלילה התירו קודם הלילה משא״כ רחיצה אפשר בצונן בלילה ול״ת כיבוס מותר קודם הלילה נתיר נמי בחמין קודם הלילה להמחבר דרחיצה בחמין שלשים ומיהו להמחבר בתקי״א חמין שהוחמו מעי״ט מותר לרחוץ חוץ למרחץ כל גופו יע״ש וא״ש מ״ש באות י׳ אף להר״ב שם דנוהגין לאסור בחמין י״ל קצת וצ״ע. הציון ראוי להיות אסור לרחוץ עד הלילה לא ללבוש כו׳:

אחר תפלת המנחה עמ״א ולדידן מנהגא ע׳ אות ט״ו:

ולדידן עמ״א הקשה דאמאי לא הביא הר״ב שם בי״ד שצ״ט ס״ה דין דתה״ד וי״ל דלדידן דנוהגין איסור רחיצה כל שלשים רק מנהגא לכבוד הרגל מקילין א״כ י״ל דל״ד לאות י״א שחל שמיני שבת דבע״ש מותר כו׳ ואהא קשיא ליה דלקמן בתר״ו לא התיר אלא יה״כ טבילת מצוה הא לא״ה אסור וק״ק דילמא לקמן נמי מדינא אמר. ומסיק המ״א דכן נוהגין בי״ד היינו למ״ד דאחר ז׳ שרי רחיצה וכן נוהגין אחר תפלת המנחה אבל לדידן אסור לרחוץ אף בלילה בחמין עכ״פ ע׳ אות י״ג ומ״מ כתב די״ל להקל. ומ״מ דין דתה״ד צ״ע קצת לדידן די״ל דוקא בלילה בי״ט או עי״ט אחר המנחה לכבוד י״ט מקילין לא בע״ש כה״ג כיון דלדידן נוהגין רחיצה כל שלשים ואפשר אף בחמין י״ל בצונן י״ל דשרי והבן: