שלא עמ״א מלת עוד אף בלא היום אסור היום הא אמר הריני בתענית למחר משמע דשרי היום ובתר״ח לא משמע כן רק מיד שקיבל תענית שלמחר אסור היום ועמ״א שם אות ד׳ קודם פלג אין זה תוספת רק נדר הוי בפ״ע כבסי׳ תקס״ב סי״א ונ״מ מה דקביל אסור ורחיצה שרי כה״ג קודם פלג עט״ז א׳ וע׳ אות ד׳:

אינה עיין מ״א דמפסקת יראה להתנות בפירוש אם רוצה אח״כ שיהא מותר דמפסקת י״ל בלב שמא קיבל ושכח והוי קבלה:

ובין השמשות עמ״א מדאמר בגמרא ט״ב ביה״ש שלו אסור ש״מ דא״צ להוסיף וע׳ לבוש ט״ב כיוה״כ ל״ד וגם במוצאי ט״ב א״צ להוסיף אבל ביה״ש מוצאי ט״ב פשיטא דאסור ועסי׳ תקס״ב:

ומותר עמ״א ועט״ז דבין המצרים פסק כמהרש״ל הא עט״ב בתוספת קיבל הכל הא קודם פלג המנחה מה דקביל קביל ותו לא עמ״ש בט״ז מזה אות א׳ יע״ש:

לחלוץ עמ״א בין עכו״ם י״ל חולצין בביה״כ ולא יגע בהם ועכ״פ קודם ביה״ש:

לאחר ברכו עמ״א עסי׳ ד׳ במ״א י״ז וי״ט:

חל בשבת עמ״א הר״ב שכתב חל בשבת היינו עט״ב ועא״ר וא״ז ועסי׳ תקנ״ב סי״ב אין אומרים צו״ץ בין עט״ב בשבת או ט״ב בשבת: