ונעילת הסנדל עמ״א ע׳ אות י״ח וגם ביה״ש אסור בכל אלה עסי׳ תקנ״ג ס״ב בהגה. ולקדש לבנה במוצאי ט״ב אין לקדש יחף. ה״ה תורה אסור עד צ״ה:

ותינוקת עמ״א השיג לכאורה על הב״ח דללמוד עם אחרים אסור אף בדברים רעים עי״ד שפ״ד סעיף ד׳ ותשב״ר כה״ג לא מיקרי ת״ת דרבים באפשר ומודה לו דתשב״ר לעצמן בטילים אף בדברים רעים דשמחה להם ואע״ג דאין אבילות לאבל בט״ב מחמירין טפי עסי׳ תקנ״א במ״א ל״א ועט״ז א׳ ואי״ה שם יבואר:

ובדברים עמ״א בתקצ״א ס״ה זכרונות:

ובפרק ואלו מגלחין עמ״א עסי׳ תקנ״א:

ע״י הרהור עמ״א פי׳ איכה ואיוב אע״ג דעמוק וחמור שרי אדרבה צער הוא לו אבל קושיא ותירוץ שמחה היא לו כמאמר החכם מי שלא טעם שמחת התרת הספיקות לא טעם טעם שמחה מעולם וה״ה איזה קושיא ג״כ שמחה לו:

מותר עמ״א מזה י״ל אם בטלו תהלים של יום א׳ יאמרו מחר ככל השנה ע׳ הל׳ קריאת ס״ת כה״ג ביטלו סדר א׳ לקרות:

לחזור הפרשה עמ״א ועט״ז אות ג׳ ואי״ה שם יבואר:

עוברות עמ״א ע׳ מ״ש באות שאח״ז וכל שיש סכנה אף ביום הכיפורים אין מתענה:

חיה עמ״א יולדת שילדה בשבת שחל ר״ח ערב שבת וט״ב נדחה ליום א׳ יש להקל כבסי׳ תקנ״ט ס״ט בנדחה בעל ברית יתפללו יע״ש ועט״ז בזה:

טבילה עמ״א יש קצת חסרון בדפוס וצ״ל דוקא בליל ט״ב לא תטבול עתה אבל במוצאי ט״ב תטבול וצפרנים עמ״א י״א מותרת בעט״ב לא בט״ב כ״ש לט״ז י״ג ועי״ד קצ״ט בש״ך אות ט׳ ועיין לבוש שלא ילך יחף ותדבק טיט ורפש יע״ש:

אם עמ״א למי שצריך לאכול בשר וכדומה עסי׳ תקנ״ח וצ״ע בחמין א״א שתהנה וי״ל דוקא בצונן שרי דלאו רחיצה של תענוג:

פני רבו עמ״א עא״ר י״ב א״כ מה קאמר לא חדש ושבת היום שמ״מ מצוה איכא וי״ל מצוה שמא ישמע ממנו איזה דבר תורה משא״כ אשה לאו בנות תורה הוית ועיין חגיגה ה׳ ב׳ דר׳ יעקב איש כפר חיטייא היה מקבל פני רביה כל יומא יע״ש:

בחזרה מותר עמ״א עט״ז וכל אלו אע״ג דלאו רחיצה של תענוג ומ״מ אי לאו לצורך מצוה לא התירו:

לשמור עמ״א דוקא שיש הפסד ממון הא לאו הכי אסור ובחזרה ג״כ אסור דלא שייך מימנע כו׳:

והיא מתנגבת עמ״א בשם ב״ח דאין בה טופח ע״מ להטפיח הא לא״ה אסור:

נעילת הסנדל עמ״א עט״ז אות ז׳ ובקכ״ח אות ה׳ דבגד חופה עור שרי הכא אסור דמ״מ תענוג הוא ואסור בט״ב עסי׳ תרי״ד:

מותרים ע׳ מ״א ועא״ר אות י״ד צידד להקל כל שיצא מעיר אף שאין דרך רחוק נועל מנעליו:

ברחוב היהודים עמ״א וע׳ א״ר אות ט״ו צידד להחמיר ברחוב יהודים לחלוץ שם אע״ג דהרבה עכו״ם עוברים שם:

עם אשתו עמ״א ועט״ז בסי׳ תרט״ו משמע בט״ב שרי ליגע בה יע״ש:

ויש אוסרין עמ״א הראה לסעיף ח׳ י״ל דכוונתו דהאידנא ליכא טבילה בזמנה דאין טהרות ולבעלה בלא״ה בט״ב אסור בתשמיש משא״כ בשבת ט״ב דיעה א׳ מותר בתשמיש המטה אם כן רשאי לטבול ולשמש עם בעלה ועא״ר י״ט ולמ״ש א״ש ועב״י:

עמ״א ועיין בהלכות פורים כה״ג משלוח מנות ה״ה בט״ב אין לשלוח עא״ר אות כ״א צפרא דמרי טב נמי בט״ב אסור דבאבל נמי תוך שלשים אסור ועיין ש״ך י״ד שפ״ה אות ב׳:

לחבריה עמ״א בב״ח בתוספתא אין שאילת שלום לחברים היינו ת״ח בט״ב וכ״ה בר״מ ז״ל פ״ה מתענית הי״א ובמ״מ שם אבל במרדכי הגירסא לחבירו משמע אף שאין ת״ח אסור וע״ז השיג המ״א דודאי אף לגירסא וחברים ה״ה לכל אדם אין שאילת שלום בט״ב רק ע״ה אין יודעים הדין ונותנים שלום משיב להם בשפה רפה וי״ל דעת הב״ח דחייש לאיבה התירו ליתן לע״ה שלום וכ״מ לשון הר״מ ז״ל ת״ח אין נותנים דאל״כ לימא בקיצור אין שאילת שלום ואם אחד נתן משיב בשפה רפה ומיהו י״ל יודיע לו שהיום אסור:

שלא עמ״א ע׳ אות כ״ה חליבת פרות משמע הטעם משום מסיח דעת מהאבילות אין לחלק אף בלילה אסור דמה״ט מתירין מלאכה שאין בה שהייה כו׳:

וכל ע׳ מ״א הא במקום דשייך יוהרא אסור:

אם עמ״א משמע חליבת פרה הוי דבר האבוד ואפ״ה דוקא ע״י כותי אם אפשר ועיין אות כ״ו ועא״ר כ״ג ובנין ע״י כותים אוסר בשכ״ג א״ר אות כ״ב:

דבר האבד משמע בעצמו לא וי״ל דמסיח מאבילות ע׳ כ״ד כ״ה:

כל ע׳ מ״א אף במקום שנהגו וה״ה אחר חצות טוב למעט במו״מ יע״ש:

על עצמותם עמ״א עט״ז י״א גמרא נדה: