יש עמ״א ברכות כ״א ב׳ דמיבעיא בש״ע אם להפסיק לאיש״ר אע״ג לקדושה ולאינך אין מפסיק ומסיק דלאיש״ר נמי אין מפסיק ש״מ דאיש״ר עדיף מקדושה ומיהו כששומע שתיהם כאחד (כמו בקהלות גדולות בעזרה כמה מניינים) י״ל איש״ר אבל יש לפניו ג׳ ביה״כ בא׳ מגיעים כו׳ ילך לבית הכנסת קדושה:

ולא יפסיק עמ״א. ע׳ פר״ח הקשה מסוכה ל״ט א׳ דרבא אמר לא יפסיק בין רבה למברך ור״ס אמר לית לן בה הרי מוכח כפי׳ השני ומוכח נמי דרשאי להפסיק והמ״א כתב בהיפוך דלהג״א י״ל דסובר שם יהא רבה מברך ג״כ קאי לעיל ואמר בין שמיה לרבה אין להפסיק כלל כי דבוק הוא אבל רבה למברך אע״ג דג״כ קאי אדלעיל אמר ר״ש דלית לן בה אבל להר״ב דאמר דלא יפסיק בין רבה למברך הוא נגד הש״ס דר״ס אמר לית לן בה והנה התוס׳ בסוכה ו׳ יבמות ק״ח ב׳ הקשה דרבא אדרבא דסובר לא אבה יבמי לית לן בה וי״ל דא״צ בנשימה אחת אבל להפסיק בשתיקה ביניהם אין להפסיק וז״ש בסוכה לא לימא יש״ר והדר מברך בהפסק ור״ס אמר דאפ״ה לית לן בה וכיון דקי״ל לכתחילה בחליצה יאמר בנשימה א׳ ודיעבד לית לן בה ה״ה כאן לכתחילה עכ״פ אין להפסיק נהי בנשימה א׳ א״צ כאן דלא אבה יבמי גרע טפי שיש לטעות לא אתחלת הפסוק ואדרבה אבה יבמי:

בקול רם עמ״א ועמ״ש בט״ז בשם א״ר אי יאמר בקול רם יותר מהמברך:

ויש עמ״א ועט״ז כאן ונ״ג שמהרי״ל לא היה עומד לא לקדיש וברכו והמ״א כתב שאין להקל ולעמוד:

עמהם עמ״א ויש לי מקום עיון בזה בכאן כתב הר״ב עונה עמהם ובקכ״ד כתב המחבר סי״א באמן מפי רוב הציבור הא ממיעוטא לא דהוי חשש כעין אמן יתומה יל״פ ועט״ז שם אות ו׳. והנה כאן יש״ר עונה אפי׳ מצא ציבור בסוף כמו מברך וכדומה עונה עמהם ולא אמן דאמן קאי על יתגדל דש״צ ול״ש ליש״ר ואה״נ אם בא ואומרים אמן ויודע על מה אומרים יענה עמהם כמו בקכ״ח סי״א ובהג״ה שם ומ״מ בד״מ מסיים ול״ד לאמן יתומה קשה קצת ואי״ה בקכ״ד יבואר מזה וכאן אין להאריך:

וכשמתחיל עמ״א ואומרים ועתה יגדל נא כמ״ש ש״צ יתגדל זכור רחמיך בשעה שעונין איש״ר הקב״ה זוכר ומתמלא רחמים עלינו כדאיתא בברכות וע׳ טור ועתה נתבטל זה וא״א כלל אף במקום שרשאי להפסיק ואומרים אמן וכבר כתבנו לעיל מזה:

ועתה עמ״א ובין ישתבח ליוצר דהיינו בין ישתבח לקדיש מבואר בנ״ד דמפסיקין לפסוק צדקה ולמה לא יאמרו ועתה יגדל נא קודם שמתחיל הש״ץ קדיש ועסי׳ נ״ז ביתברך וישתבח:

ולא יפסיק עמ״א ועט״ז אות ג׳ מזה דבין לעילא ומכל אסור להפסיק אלא יאמר בריר הוא לעילא מכל ברכתא:

עלמיא עמ״א י״א כ״ח תיבות יש״ר בכל כחו ואנו אומרים רק כ״ח אותיות יש״ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא עב״י ומ״ש דימהר לסיים דאל״כ לא יוכל לומר אמן כמ״ש נ״א ס״ב ועמ״ש אי יש לחלק בין אמן דשבח ובין שאלה ומ״מ אחר חדא ברכה א״א: