יכול עמ״א ברכות י״ד א׳ ברש״י ועט״ז מ״ש בזה ומ״ש בי״ד רל״ח ס״א חצי שיעור אסור ואין מלקות דלא יאכל ודאי לאו אכילה עד שיאמר שלא אטעום יע״ש ומיהו כאן בכ״ש שאוכל אסור והתם נמי דוקא אוכל כל שהוא הא טועם ופולט אף אמר שלא אטעום אין לוקה ועמ״ש בי״ד גבי טעימת הכבד טועם ופולט אי מ״ה או דרבנן וצ״ע כעת:

רביעית עמ״א בב״י בשם רבינו יהודה בר נתן רביעית ביצה והעיקר כרש״י רביעית הלוג ביצה ומחצה:

בכל ע׳ מ״א אף שלא ד׳ צומות כל שגזרו הציבור ומיהו י״ל תליא בדעתם בהתנו לכך:

מעט עמ״א הנה י״א אלו פליגי בתרתי למ״ד בפ״א רביעית אסור רק מעט מעט ש״מ יותר מרביעית אסור אף מעט מעט וכל היום מצטרף עיין סי׳ תרי״ב דשיעור רביעית בכ״מ שלא ישהה בנתיים כלל ומיהו י״א שיעור שתייה כ״א פרס אין כאן הוכחה ועסי׳ ר״י ח״ש בברכה אחרונה בקאוו״ע יע״ש משא״כ למ״ד רביעית פ״א וי״ל כל היום שרי בכל פעם רביעית ואין מצטרפין וכמ״ש באות ה׳:

ויש אומ׳ עמ״א פירשתיו באות ד׳ דתליא זה בזה:

לא כשר עמ״א תה״ד קנ״ח ולא כשר הא איסורא ליכא משמע אף ביוה״כ וט״ב כיון שאין מכוין להנאת טעימה כלל וגם מיא בעלמא הוא ע׳ אות ז׳ והקושיא חזקה לכאורה על המחבר ומ״ש ביותר מרביעית לא הבינותי איזה חילוק יש שם בין ת״צ חוץ ת״ב ויוה״כ לתענות יחיד להמחבר ומנלן זה וע׳ לבוש שמא יבואו מים בגרונו ג״כ קשה מ״ש ת״צ מתענית יחיד אם לא ת״צ הכתוב י״ל חמיר טפי דוק. וע׳ ס״א י״א שלא התירו רביעית בפ״א אלא מעט מעט:

ואפילו עמ״א תה״ד קנ״ח שם ונ״מ בין ב׳ טעמים כו׳ ולפ״ז טעימה מתבשיל ביותר מרביעית אסור בטעימה כזה הנאה חשיב כאכילה עט״ז ומ״א א׳ ולרש״י טעימת מלח או תבלין אפ״ה גרע ממים לרחוץ שאין מתכוין כלל לטעימה:

ומותר עמ״א ה״ה ת״ב קשיא אלא להר״ב ודאי אף כל ת״צ היה לאסור. והנה הטעם דבר צלול שיעורו ברביעית י״ל יותר א״א שלא יבלע מעט ובגוש אפשר שלא יבלע הלכך אין שיעור משאר אוכלין ע׳ לבוש ולמ״ד בכ״מ אסור ברביעית דהנאה כזו חשיב ה״ה באוכלין ללעוס כן עיין אות ד׳ ה׳ ומיהו אין נוהגין לאסור כל לעיסה בת״צ ועדיין יש נ״מ בתענית יחיד וצ״ע: