טעם עמ״א וקטן בן יב״ש דתיקנו ליה רבנן נישואין שנה או חצי שנה קודם זמן עיין אה״ע לטעם שמא יהיה שיכור מתענה ולטעם עונות אין לו והמקדש בלא חופה לטעם שיכור מתענה ומחילת עון דוקא מי שנושא אשה ע״י חופה ומקדש ע״י שליח א״צ להתענות ועיין אה״ע ס״א בב״ש אות ו׳ לטעם מחילה ישלים ולטעם שיכור א״צ ועסי׳ תקס״ב ס״ב בהג״ה וי״ל דמ״מ קצת כפרה הוי ואין משלים די״ט שלו הוא יע״ש:

בניסן עמ״א עב״ח כ״כ מלשון אפילו בר״ח ניסן מפני מ״ש באות ב׳ אלא דממילא למד ממנו דשאר ימי ניסן דמתענה אע״פ דל״ש טעם דר״ח ניסן אפ״ה מתענה הואיל ורק מנהגא וה״ה ל״ג בעומר וימים כו׳ דמתענה חתן אבל א״ח וט״ו אב ושבט דמדינא אין מתענה ה״ה חתן אין מתענה וכאן כתב א״ח סתם משמע אף פסח וסוכות ובתכ״ט ח׳ צידד א״ח שבועות מדינא הא א״ח פסח וסוכות מנהגא וא״כ י״ל מתענה בל״ג בעומר:

אפי׳ בר״ח עמ״א בכ״ה בכסליו אין חתן מתענה ובר״ח ניסן ור״ח אב י״ל מתענה דהא ר״ח אב ג״כ תענית שמת אהרן הכהן עסי׳ תק״פ וא״צ תענית לתעניתו ואי״ה בט״ז יבואר עוד: