כתב כו׳ עמ״א עמ״ש בט״ז אות ב׳ בזה. וער״מ ז״ל פ״א מה״ת ה״א והטעם דמ״ע להתפלל ולזעוק שידעו שהכל בהשגחה לא במקרה מערכת השמים כ״א ע״פ השגחה והם שלוחי דרחמנא וכששבו בתשובה כתיב מאותות השמים אל תחתו (בס׳ המגיד כתבנו אין מזל לישראל הנשמה נקראת כן והגוף יעקב כי בני חיי ומזוני במזלא הוא הגוף והשייך לו אבל הנשמה למעלה ממזל מעולם המלאכים ויותר יש כח ביד הנשמה לכוף בתבל במאדים במזלא והבן). והנה ציבור צ״ע אם כל בי עשרה מיקרי ציבור או שמא דוקא בא״י כמ״ש בארצכם וח״ו כשיש צער על הרוב אז הוא מ״ע משא״כ קהל כיחידים דמיין ומש״ה אין תוקעין היום:

דבר בא״י עמ״א י״ד של״א ס״ח כצ״ל ועמ״ש באות ב׳ אי״ה בזה:

ולא עמ״א עב״י והוא תירוץ ג׳ בר״ן יע״ש והמחבר השמיטו דמתענין ולא מתריעין ולתירוץ ג׳ אף מתריעין בה״ל וצ״ע קצת למה לא כ״כ הר״ב ומלת כשם שכתב המחבר וכ״ה בטור לכאורה קשה דמלחמה מבואר בכתוב ושאר צרות מעל הצר הצורר יליף ער״מ ז״ל פ״א מה״ת גם בטור מתענין ומתריעין ובש״ע רק מתענים ועיין לבוש. ועמ״ש אי״ה באות י״ב:

על עמ״א פאקין או מאזלין דמכה מהלכת היא יש לגזור תענית:

ב׳ ב״א עמ״א לשון רבים ב׳ ב״א הטבע שם הקב״ה שייראו מהם חית הארץ:

באגם עמ״א וה״ה יער גדול:

ירקון עמ״א ורש״י ז״ל תענית י״ט א׳ פירש שדפון בתבואה ירקון חולי באדם ועיין פירוש הרע״ב והמחבר בס״ה כתב על החולאים ע״כ כאן שניהם בתבואה:

פי התנור עמ״א ועא״ר אות ו׳ דפסק לחומרא יע״ש כי חמירא סכנתא מאיסורא:

באותו הפרכיא עמ״א במכה מהלכת באותו הפרכיא מתענין ומתריעין בשופר וכל שאין מהלכת כל סביבותיה באותו הפרכיא מתענין ולא מתריעין אף באותו הפרכיא כבסי׳ י״ב ועיין אות ט׳ מזה:

סביבותיה עמ״א ל״ד אלא כל הפרכיא מתענין עכ״פ באותו הפרכיא עיין אות ח׳:

ולא עמ״א ובא״ר אות ז׳ י״ל לחינוך שיאכלו רק לחם ומים יע״ש ומשמע בגשמים אף קטנים להמ״א פחות מח״י לזכר וט״ו לנקיבה ולהא״ר בחינוך:

ב׳ צרות עמ״א היינו שמתפללים שימלטו מהם שלא תבוא ח״ו עליהם וכשיש ח״ו ב׳ מיני חולאים ר״ל בגדולים ובקטנים עיין אות ג׳ י״ל דרשאין להתפלל על שניהם יחד דמ״מ תפלה א׳ היא שהקב״ה יציל אותנו מחולאים:

בכל עמ״א ועסי׳ תקס״ו ס״ב לענין קריאת התורה ועלח״מ. ע׳ רש״י פסחים נ״ד ב׳ אין ת״צ בבבל ועיין סעיף י״ד. עמש״ל פ״ו מה׳ כלי מקדש לענין תענית בע״פ אחר חצות עיין פ״א מה׳ תענית הביאו המעתיק: