לרחובה עמ״א תענית י״ז א׳ וזה שיוצאין הציבור לרחובה והוצאת התיבה לרחובה אמרינן שם כלי צנוע כו׳:

בשקים עמ״א ערש״י שם ציין בבהמה דמשער בהמה מנוצה משמע לכאורה דוקא נוצה של עזים וכדומה דאל״כ הוי לציין על בשקים ולומר כשאין מנוצה מתכסה בשאר שקים הלשון לא משמע כן ועיין לבוש:

אפר עמ״א שם בתוס׳ והיינו ע״פ הרוב אפר הוא דבר הנשרף עפר אדמה ועל המעט קרוי אפר עפר ואפר ערש״י במשנה שם ובגמרא ל״ג רק מ״כ עפר ומלת סתם לא גרס והתוס׳ גרסי עפר סתם היינו שאין עצם אדם יע״ש ובחתן תנינא נמי אפר מקלה ואפ״ה פירושו רק אפר נשרף ועצים וכדומה ה״ה כאן א״צ מאדם ועא״ר ולמ״ש א״ש יע״ש. ואי״ה באות ה׳ יבואר עוד:

ואחר עמ״א גמרא שם ומשמע אחר כל דהו נותן לא אדם חשוב דבשתו יותר מרובה וצ״ע קצת:

הנשיא עמ״א תענית ט״ו ב׳ ושם בברייתא אפר ע״ג התיבה ר״נ אומר אפר מקלה וא״כ במשנה כר״נ הוא וברש״י שם אפר מקלה זכר לעקידה ולקמן ט״ז א׳ פליגי ח״א כאפר כו׳ מ״כ עשר סתם לכאורה פליגי בפלוגתא דתנאי ודוחק וי״ל דכמשנה קיי״ל אפר מקלה אלא ח״א מאפר גנאי יותר ואם אין מצוי יקח עפר וח״א עקידה ואם אין אפר נותנין עפר ועמ״ש באות ג׳. עמ״ש באות ו׳:

ואחר עמ״א בכל מקום ראוי לדרוש קודם התפלה שיתפללו בלב נשבר אח״כ וכן אפר מקלה להגדיל הכביה ולהכניע לבם כמ״ש המחבר לכאורה כמ״ד באפר וי״ל ע״ג ס״ת קאי עמ״ש באות ה׳:

רגיל עמ״א צריך להסדיר בתפלה שאין רגילה מזמן לזמן ובת״צ צריך ליזהר יותר ש״ץ שטעה כו׳:

ומטופל עמ״א דבנים גדולים אפי׳ סמוכים ע״ש אין חיוב עליו:

ומרוצה עמ״א בכ״מ אין להתפלל בחזקה וכאן נוח לבריות בכל עניניו בעינן אע״פ שמרוצה כעת ועיין לבוש:

נעימה עמ״א לעורר הלב:

ולפ״ז עמ״א עא״ר אות ד׳ תהלים על עצירת גשמים י״ז כ״ה ל״ב נ״א ס״ה פ״ה פ״ו ק״ג קי״ג ק״ך קכ״א קכ״ד קכ״ה ק״ל קל״ו: