באשמורת עמ״א משמע לכאורה די״ל סליחות בסוף הלילה מיד קודם אור הבוקר ועסי׳ א׳ אות ד׳ לענין אשמורת ובא״ר שם גמרא דפריך סוף משמר אחרונה יממא הוא יע״ש:

מר״ח אלול עמ״א אף במקום שמתחילין סליחות כל אלול. ותהלים האומרים כל אלול ג״כ א״ל רק אחר ר״ח עם יה״ר תחנונים. ומ״ש בענין תקיעה ומלת שלפני יוה״כ עיין לבוש בכ״ט אב עלה נמצא כלים בבוקר יוה״כ מ׳ יום ובתוס׳ מרובה פ״ב א׳ ד״ה כדי משמע בשלשים באב עלה וירד ביוה״כ לתי׳ א׳ (אפשר ביוה״כ לעת ערב) יע״ש ותקעו שופר באותו פעם בשלשים של אב יע״ש ובלבוש. ויש מתחילין ביום ב׳ דר״ח סמך תקעו בחודש שופר חדש שלם שלשים יום כ״ח אלול וב׳ ימים ר״ה ובער״ה אין תוקעין. ומ״ש המ״א די״ל הטעם ביום ב׳ כמ״ש התוספות במרובה בשם מדרש תנחומא באחד באלול עלה ועברוה לאלול כו׳ מש״ה מתחילין עתה מיום ב׳ דר״ח אלול לתקוע שהוא א׳ באלול ועיין מ״ב סי׳ ב׳ יע״ש. ועא״ר וכ״מ לפי מנהגו:

שבוע עמ״א מי שמתענה ד׳ ימים ואירע שמתענה בר״ה א״צ קודם ר״ה רק ג׳ או ב׳ ימים אם מתענה בשניהם. ועסי׳ תקס״ח אות י״ד וכ״ב ועסי׳ תקצ״ד ס״ג. ועא״ר עוד טעם לד״י ביקור הקרבן מומין ד״י ובר״ה נאמר ועשיתם לא והקרבתם א״כ י״ל לעולם ראוי להתענות ד״י לפני ר״ה ואשרי מי שיכול. ועיטוף לפני העמוד משמע אף כשא״א י״ג מדות ומעריב ג״כ מפני כבוד הצבור מתעטף בטלית ואם נאמר דבעי״ת יחיד אומר י״ג מדות א״ש צריך טלית ועא״ר תקס״א ו׳ בשם תניא ושל״ה קכ״ו קשה קצת וטלית אין מעכב באם אין טלית וציבור מתפללין י״ל י״ג מדות בלא טלית וצ״ע ובשל״ה בשם ש״ל בשם הגאונים די״ג מדות דבר שבקדושה א״א פחות מעשרה משמע אף בעי״ת ואי״ה יבואר עוד לקמן. ועסי׳ י״ח ברכת טלית בלילה ראוי ליקח של חבירו לא טלית הקהל ובסי׳ מ״ו ברכת התורה יאמר קודם סליחות וכן ס״ה י״ג מדות אין ליחיד לומר יע״ש:

ואבל עמ״א במהרי״ו בדינים א״ו. ובד״מ בשם מהרי״ל ה׳ י״ט בשם מהר״ש דהורה לאבל להתפלל אחר ז׳ ומת קודם רגל י״ט מפסיק ימי אבילות יע״ש. וי״ל דמיירי דליכא דעדיף מיניה ועי״ד בש״ך י״ד ולפ״ז מת ז׳ ימים קודם ר״ה ור״ה מפסיק שלשים י״ל לכ״ע מותר להתפלל אע״ג דאיכא דעדיף מיניה ועסי׳ קכ״ח לברכת כהנים. וי״ל טעם אבל מדה״ד מתוח עליו ואין ראוי להיות ש״ץ בימים נוראים א״כ אף כשר״ה מבטל שלשים מ״מ עדיין כו׳ דלענין קדיש אין רגלים מפסיקין והבן עסי׳ קל״א:

יכול עמ״א פסקי מהרא״י ז״ל קל״ד ובתשובת ח״צ ובי״ד שצ״ג וצ״ע אבל על א״ו ואומר קדיש ואין לו מנין שי״א שמותר לילך למנין א״כ י״ל מותר בלילה ג״כ וימתין שם עד אחר התפלה וצ״ע אבל תוך שבעה שנקבר מתו ביום א׳ דר״ה ולא נהג אבילות שעה א׳ אם מותר להתפלל בר״ה יום ב׳ היכא דליכא דעדיף מיניה וצ״ע עיין אות הקדום:

וידקדקו עמ״א אפשר חזקה ג״פ בעינן. ועסי׳ נ״ה מדיני ש״ץ ומנין סכ״ב וסי׳ נ״ג יע״ש. משמע שאבל יכול להתפלל סליחות אף בעשי״ת ודוקא ר״ה ויוה״כ חשובים כרגלים עסי׳ קל״ג וקל״ד בפסקי מהרא״י ואות ד׳ וה׳ במ״א אלמון אין לו להתפלל אבל החזיק בתפלה ומתה אשתו אין לדחותו עא״ר ט״ו בשם פני משה. שוב ראיתי בא״ר תקפ״ב אות כ״ב דאבל יכול להתפלל סליחות וזכור ברית (היינו ער״ה שחרית בסליחות) ושם אות כ״א הש״ץ ילמוד פירוש התפלה ובפרט בר״ה ויוה״כ. גם ימים שא״א תחנון מתפלל אבל זולת שחרית ראש חדש שאומרים הלל יעויין שם. ולילה ראשונה חנוכה דאומרים שהחיינו משמע לכאורה שם דאין מתפלל מעריב וע׳ הל׳ חנוכה:

כל היום עמ״א עא״ר י״ז ובד״מ בשם כל בו מתפלל ערבית אמש ויוצר ובש״ע משמע אף מנחה אבל ערבית היום כתב בא״ר דלא. ויא״ר ציי״ט דעת א״ר דהוא יתפלל כיון שמתענה וקצת ראיה מתקפ״ה ס״ד. ואשרי ולמנצח אף אבל יאמר יע״ש. ובסי׳ נ״ז תפלה מי שירצה הקהל:

נוהגין עמ״א ויחיד אומר עננו בש״ת מנחה עסי׳ תקס״ב במ״א אות ד׳ וה׳. אבל הש״ץ אין אומר עננו בחזרת התפלה:

ער״ה עמ״א התינוקות ל״ד אלא אותן שהגיעו ליג״ש וב״ש ובטור נוהגין להתענות כולם וכתב הב״י כו׳. מלת א״כ אפשר צ״ל א״נ תי׳ ב׳ ותקע״ו אות י׳ קטנים כל שלא הגיע לגבורת אנשים ח״י לזכר ט״ו לנקיבה יע״ש וביום א׳ סליחות מתענין יג״ש לזכר ויב״ש לנקיבה:

א״צ עמ״א דל״ת ער״ה אין קורין ויחל קמ״ל דא״צ להשלים ג״כ דצריך להוסיף מחול על הקודש. וא״א ברכת כהנים במנחה אפי׳ אם יש עשרה משלימין לפי שאין ת״צ:

יכולים עמ״א שם בתשובה אשכנזית דהשייכים לברית ומי שירצה בעל הברית להזמין אף שאין שייכים לברית רשאים לאכול. ועסי׳ רמ״ט אות ו׳ מצוה לעשות הסעודה קודם שעה עשירית והיינו זמניות:

משום עמ״א ובא״ר ל״א התם יש טעם יש בכורים יע״ש ויזהרו שיהא לילה בעודם אוכלים. ועסי׳ פ״ט ס״ה ומ״א אות י״ד:

באשמורת עמ״א בסי׳ קל״א ומ״א ט׳ והתם שקרוב לאור יום מתעוררים רחמים ומ״מ בער״ה נופלין בסליחות דאין סותר מה שאח״כ אין נופלין דמצינו חילוק בין ימים ללילה עיין ריש פסחים ועסי׳ פ״ט דלכתחלה זמן תפלה מהנץ כו׳. ומ״מ במקומות דנהנו לאכול קודם סליחות והולכין לבית הכנסת אחר ע״ה ומאריכין בסליחות ונופלין ע״פ ובתפלה לא הוי תרתי דסתרי אהדדי קצת כאמור והנה כללא הוא כל שא״א נ״א ביום אף מנחה שלפניו א״א אחר חצות היום חוץ ער״ה אומרים אף באשמורת ובתפלה שחרית לא ועיוה״כ אומרים במנחה שלפניו ובאשמורת לא עסי׳ תר״ד וא״ר וא״ז ובתקל״א כתבנו מזה ה״ה שבת במנחה אומרים צו״ץ כשחל עיה״כ וכ״ש ער״ה ביום א׳:

ואין עמ״א ובא״ר אות ד׳ בשם ספר אמרכל משמע דאם להתלמד לתקוע בר״ה שרי בחדר סגור או במקום שנהגו לתקוע בער״ה הא בלא״ה אף ללמוד לתקוע אסור:

משום עמ״א ובא״ר ל״א נפקדה שרה בר״ה יע״ש:

על עמ״א ועא״ר ל״ט בשם מהרי״ל הלכות תענית דבית הקברות מקום קדוש וטהור יתכוין שה׳ יתן לו רחמים בזכות הצדיקים ואל ישים מגמתו נגד המתים. ובסידור מענה לשון יש תפלות מה שאומרים על הקברים משמע קצת שמבקשים מאת הנפש שיליץ טוב בעדנו:

ונותנים עמ״א סליחה המתחלת בשם אז אין אומרים קודם אלהינו. כתב הלבוש ואם אין מנין באשרי יאמרו סליחות וכשיבאו מנין יאמרו קדיש באמצע סליחות ובא״ר י״ג שיאמרו אח״כ ג׳ פסוקים כשיש מנין בתנ״ך ועסי׳ נ״ה בט״ז ומ״א מזה אם יצאו מקצתן י״ל אומר קדיש אחר הסליחות עסי׳ נ״ה: