מסופק עמ״א בקי״ד ס״ט צ׳ פעמים יע״ש (ט״ס ס״ח) ב׳ ושם אומר אתה גבור לעולם השם כו׳ משא״כ כאן יטעה כו׳ ועסי׳ קי״ד בא״ר י״ב. ואומרים מלך עוזר בברכה ראשונה אע״ג דאמרו זכרנו מלך חפץ בחיים. ועפר״ח משמע דמהני צ׳ פעמים כשאומר כאן יע״ש והיינו כשאמר ברוך אתה השם המלך הקדוש יע״ש:

א״צ לחזור עמ״א בתפ״ז אות ב׳ ועפר״ח שם דכל שנזכר תכ״ד אפי׳ לא ידע אין חוזר יע״ש ועיין לבוש מיישב זה דהוי כמוסיף בשבח משא״כ חמרא ושיכרא או י״ט ושבת דב׳ דברים ממש הם יע״ש. בשבת אומר בברכת מגן אבות המלך הקדוש ואם טעה ואמר האל הקדוש תכ״ד גוערין בו ואם אחר כ״ד אין חוזר עפר״ח יע״ש. עיין אות ג׳:

לזקוף עמ״א משמע שאין חילוק בין זכרנו למי כמוך ועט״ז כאן וקי״ג בזה ואי״ה בט״ז יבואר:

אין עמ״א וכל זמן שלא סיים הברכה שלא אמר ברוך אתה ה׳ יכול לחזור אע״פ שיש כמה שמות ועסי׳ רצ״ר וא״כ בשבת ברכה מעין שבע נמי י״ל כן וצ״ע. זכרנו כתבנו זיי״ן וכ״ף בקמ״ץ קטן ושוא נח אחריהם לא זוכרנו כותבנו בחולם שם התואר ובקמץ קטן בקשה לבוש. לחיים בשו״א הלמ״ד כו׳. עט״ז מזה ואי״ה שם יבואר. ובסי׳ ח׳ אות ז׳ בציצית בי״ת בפת״ח. וע׳ בשערי תפלה להמדקדק הגדול בעל בנין שלמה בשם מוהרש״ם ז״ל ומ״מ העולם נוהגין לומר לחיים בשי״א וכמ״ש הב״ח ז״ל. ולמדתי שם כי זכרנו ומי כמוך על חיי הנצחיי עוה״ב ודאי טוב המה אין לומר טובים משא״כ וכתוב בספר דקאי עוה״ז ג״כ י״ל טובים יע״ש. שהשלטון כו׳ בקמץ שי״ן שנייה וראשונה בסגול. ומשמע טי״ת בחול״ם מביא וי״ו אבל בסידור שערי תפלה שי״ן שניה בקמץ קטן ואחריה שו״א נח וטי״ת בקמץ גדול בלא וי״ו ואזיל לשיטתיה שם בסימן רנ״ד עברי ותרגום שוה בזה. וכתיב דניאל ז׳ ושלטן כו׳ יע״ש. והפר״ח כתב שנוהגים הם לקרות בחיר״ק ויהיה שלטון תאר לבנין שלמה ולמ״ש הפר״ח הוא שם דבר ממשלה ואין שלטון ביום המות המעיין ברש״י שם דלשום מלך לא נזכר מלכות ובראב״ע לא תועיל המלכות למלך ובתרגום לית שלטונא לא ולית שליטא משמע כמ״ש הפר״ח ז״ל שלטון ג״כ שם דבר הוא לכן אין למחות על מי שאומר שלטון השי״ן שנייה בחירק ומ״מ בסידורים נדפס שהשלטן השי״ן בקמץ. ומ״ש אין לומר באהבה מקרא קדש המעיין בלבוש יראה בחול אומר ותתן לנו יום הזכרון הזה יום תרועה מקרא קודש וא״א באהבה עסי׳ תפ״ז דהתם אומר באהבה על כלל המועדים יע״ש ובשבת אומר ותתן לנו באהבה את יום השבת הזה ויום זכרון תרועה מקרא קודש אע״ג בשאר מועדים אומר בשבת באהבה פעם שנית כאן אין לסמוך אהבה לתרועה מורה על דין אבל המ״א ז״ל משמע רוצה לומר כשחל בחול אומר ותתן באהבה יום הזכרון יום תרועה מקרא קדש ובשבת י״ל אומר פ״ש יום זכרון תרועה באהבה מקרא קדש וצ״ע בסי׳ תפ״ז ועא״ר אות י״ד ואבודרהם ותתן לנו באהבה את יום הזכרון הזה יע״ש ואי״ה בתרי״ט יבואר עוד. ודברך אמת וא״ל מלכנו עיין א״ר ובלבוש כתב דברך אמת שהבטחת לדון ברחמים ומלך מורה על דין ועפר״ח דמשמע שנוהגים שם לומר מלכנו ועמ״א אי״ה באות ו׳ ז׳ ובט״ז מזה:

ואינו עמ״א והיו לכם לזכרון עיין לבוש וא״ר וא״ז גם בכסה ליום חגנו ומה״ט א״א פסוקי ובראשי חדשיכם קודם איזהו מקומן שיש להעלים ר״ח מה דאפשר שלא לקטרג ומה״ט אין מברכין החדש לפני ר״ה עיין לבוש:

יום תרועה עמ״א דאף בלילה אין שופר מ״מ יום הזה חייב בתרועה וה״ה תפלת ערבית בלילה אומר יום תרועה ומ״ש בשאר מקומות א״י פירושו ואולי ט״ס וצ״ל אבל ביוה״כ אין אומר רצה במנוחתינו דתענית הוא יע״ש:

ודברך אמת עמ״א נוסח הקידוש ער״מ ז״ל פרק כ״ט מה׳ שבת ומשמע אומר באהבה יע״ש. ונוסחתינו אשר בחר בנו מכל עם וקדשנו במצותיו ותתן לנו (באהבה) יום הזכרון הזה יום תרועה מ״ק זכר ליצ״מ כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ודברך אמת כו׳:

תכתב עמ״א ועט״ז ד׳. בתקע״ד ד׳ עד חצות לכל הפחות וא״כ י״ל עד ולא עד בכלל. וי״ל ביום אחר חצות לשנה טובה תחתם כו׳. ובא״ר תקצ״ו ב׳ ואין לומר בליל ב׳ לשנה טובה תכתב יע״ש. מצאתי בסידור דקדוק לנקיבה יאמר לשנה טובה תכתבי ביו״ד הכינוי ונכון הוא לענ״ד: