נ״ל עמ״א ובתקצ״ז (ט״ס תקצ״ב) רש״ל לא אכל דגים דחביב עליו ביותר רצה למעט בדבר מסוים משא״כ למי שאין חביב כ״כ יאכל שנפרה ונרבה כדגים ואין עין הרע שולטת בהם ואין מבשלים בחומץ יש נמנעים לבשל מיני חומץ בארש״ט וכדומה מה״ט שתחדש שנה מתוקה:

תפוח עמ״א אין מברך על הדבש שהכל כי העיקר פוטר הטפילה. ועסי׳ שכ״א במ״א אות ט״ז דמשמע דבש בחלות תלוש בעי ריסוק יע״ש וא״כ כשחל ר״ה בשבת צריך לרסק מבע״י החלות שמביאין מכוורת ובי״ט נמי צ״ע בזה:

ואומרים עמ״א שיש לאכול תחלה התפוח בדבש ואח״כ לומר יה״ר כו׳ דלכתחלה אין להפסיק עסי׳ קס־\ז:

כבש עמ״א כבש של איל וא״ל יקח ראש של בהמה ועוף לומר נהיה לראש:

אגוזים עמ״א כל שמרבה כיחו וניעו אין לו לאכול בר״ה שמבטלין התפלה ובר״ה צריכין ביותר לכוין למה שאומר ש״ץ ועיין ב״ח. עיין אגרת השלישית:

הנהר עמ״א לעורר עינא פקיחא ועוד טעמים ועי׳ בשל״ה ועסי׳ תצ״ז ס״ב (ט״ס תצ״ב) במ״א אות ב׳ אסור ליתן לדגים מזונות ועיין א״ז תקצ״ז בשם מהרי״ל שלא יתן פת לדגים יע״ש. ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום ראשון בשבת הולכין בשני לנהר אפשר מטעם הוצאה שנושאין עמהם ועסי׳ תקי״ח הוצאה שלא לצורך כלל בי״ט ג״כ אסור:

שלא עמ״א והיושב בטל כישן דמי אם לא הכרחי אכילה ושתיה מה שצריך ומ״מ לא יתעדן ביותר: