וחוזר עמ״א. והנה האדון ז״ל דיבר בקצרה והם דברים ארוכים ע׳ טור וב״י וב״ח ופרישה כי הטור כתב על רב האי דסדר אין מעכב הקדים שנייה לראשונה וראשונה לשנייה כפל (ע׳ פרישה וא״ר כ״כ) אלא דהרא״ש הביא דברי ר״ח ורב האי ש״מ תרתי הוי לר״ח מחלק בין ציבור ליחיד אבל רב האי אין מחלק רק אם אמר הברכות רק שלא על הסדר דהיינו הקדים אהבה רבה ליוצר אור או תרווייהו לאחר ק״ש או אמת ויציב קודם ק״ש יוצא ידי חובתו אבל אם לא אמרם כלל אף ידי ק״ש לא יצא וזה הכפל. ומש״ה אמר המ״א אל תטעה לומר כן בהמחבר שמ״ש וחוזר וקורא הברכות שזה מלה תנאית היא שאין כן אלא הוא ענין בפני עצמו שצריך לקראם שאין חוזרים רק על הק״ש שגם בפ״ע נתקנו עב״י מ״ו וכ״מ ברכות י״ב כי מטא יוצר אור אמרי וע׳ באר הגולה אבל ידי ק״ש יוצא אף לא אמרם כלל ומ״ש בסי׳ נ״ח ס״ו הבו דאם קרא ק״ש בג׳ אם יאמר הברכות בד׳ די״ל דוקא אם לא קרא כלל ק״ש בג׳ דלהר״מ פ״א מק״ש ק״ש זמנה כל היום ורבנן עקרוה מיניה לאחר ד׳ מש״ה עד ד׳ תקנו ק״ש עם ברכותיה משא״כ כה״ג י״ל דבד׳ אין אומר הברכות ויראה דאפ״ה אומר הברכות דאדרבה ברכות כל היום זמנם דאין מברכין אקב״ו על ק״ש אלא חז״ל תקנו עד ד׳ כמו זמן תפלה ומיהו הא קאמינא דכה״ג אין שייך ונ״ל דטוב לקרות ק״ש פעם שנית שיוצא ידי ק״ש כתקנה לחוש לרב האי לצאת כתקנה אדרבה כבר עבר זמנה וכתקנה לומר עכ״פ קורא בג׳ שעות:

שאם הקדים עמ״א כסף משנה פ״א מק״ש ה״ח ועמ״ש בט״ז מ״ש בד׳ זכירות ואי יציאת מצרים נוהג ביום ובלילה ד״ת או לאו אי״ה אבאר בסימן ס״ו וס״ז פרשת עמלק היינו שבת פ׳ זכור א״ר ב׳ א״ו קודם יצא עיין מ״ש בקל״ט ה׳:

וכן עמ״א ובסי׳ ר״ט אות ג׳ משמע דגם מצוה דרבנן צריך כוונה דברכות דרבנן יע״ש ועיין לבוש כתב דמקראי יליף מצות צריכות כוונה ובתקפ״ט לא ביאר זה והנה כעת לא מצאתיו אי מ״ה מצות דאורייתא צריך כוונה או מדרבנן הוא ואי״ה יבואר עמ״ש בפתיחה כוללת וע׳ ב״י בסי׳ תקפ״ט ופר״ח שם בזה בר״ה משנה קול שופר או מגילה אם כיון יצא י״ל דברי קבלה עמ״ש ברע״ג ט״ז ב׳ אי״ה מזה:

יצא עמ״א כוונת הענין שיבין מה שהוא אומר זה צריך בפסוק ראשון לבד וכוונה לצאת וא״צ שיבין מה שאומר הוא בכל הפרשה וכ״כ הפר״ח ועמ״ש בחדושנו דאם נאמר פסוק ראשון ד״ת בק״ש לבד ושאר הפרשה דרבנן א״ש דשאר א״צ כוונה לצאת בדרבנן כמ״ש המ״א באות ג׳ ס״ד בשם רדב״ז ואי״ה בסי׳ ס״ז אבאר עוד בזה ועסי׳ ס״ג ובמ״א אות ז׳ יע״ש: